Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 2 - דברים שהשתיקה יפה להם

-נ.מ טאה-

וואו. אני לא מאמין.
הלך לי מצוין. ולכל הרוחות, אני מרגיש שזה עוד הולך להתנקם בי. כאילו, מה הסיכוי שהכל ילך כל כך טוב?! זה יהיה חייב להיהרס מתישהו.

את הדרך חזור לא עשיתי במונית אלא ברכבי הפרטי, שננהג על ידי אבי.
הוא נתן לי טרמפ בחזור מהעבודה.

"אז מה, טאה? איך היה?" הוא שאל תוך נהיגה זהירה של אבות בגיל מבוגר.
"אבא, אתה יכול לתת גז. הכבישים ריקים" אמרתי בעייפות. הוא רק גילגל את עיניו ורמז לי שהוא עדיין מחכה לתשובה.

"איך היה... היה מצוין, אבא. אני לא האמנתי, אבל מסתבר שזה הגיוני. זה ילד בן תשע עשרה בסך הכל" שיתפתי עם אבי את החוויה.
הוא שאל אותי כל מיני שאלות מקצועיות על הבעיה, על הדרך לפיתרון, הניתוח שלי על העניין, ועוד כל מיני דברים שרק פרופסור לבריאות הנפש ובנו הפסיכולוג המתחיל מסוגלים להבין.
עניתי בתחושה שאני מסב לו נחת. יכולתי לראות בעיניו שהוא גאה בי.

"כל הכבוד, טאה-טאה. אתה תמיד היית ילד טוב." הוא פרע את שיערי וזכה לחיוך רחב ממני.
"אבל ילדים טובים צריכים לדאוג להביא עוד ילדים טובים" הוא החל שוב נושא שדיברנו עליו כבר עשרות, אם לא מאות פעמים. עכשו הגיע תורי לגלגל את עיניי.

"אבא, אם אתה כל כך רוצה שאעזוב את הבית, אני יכול לעשות את זה גם עכשו..." אמרתי במה שהיה נשמע ציני, אבל נשזרה בו מעט רצינות.
"לא, לא ממש לא, זה לא מה שהתכוונתי" אבי נבהל מתשובתי. זה הצחיק אותי.

"אני פשוט יודע, בתור אדם שחוקר את הנפש, שלא טוב להיות לבד. לנפש שלנו טוב עוד בן אדם לידינו, ואני לא מתכוון להורים או משפחה, אתה יודע" הכל אצלינו יורד לפסים פסיכולוגיים, התמרמרתי לעצמי. לפעמים לשתוק זה גם טוב לנפש, ובעיקר לנפש שלי. אין לי כח לפתוח את הנושא הזה שוב.

"אבל אבא, אתה יודע שאני גיי" הזכרתי לו את העובדה, מקווה שזה יחתוך את השיחה. הוא הנהן וחייך חיוך רחב.

פתאום נזכרתי במשהו חשוב. "אבא, קבעתי עם חבר שלי להיפגש, תוכל להוריד אותי ליד הבר?" הוא יהרוג אותי אם לא אבוא, ואני יודע את זה. כבר הברזתי לו מספיק.

אבי סובב את ההגה ונסע בדרך המובילה לבר שבאזורינו. "אל תשתה יותר מידי!" הוא הזהיר כשפתחתי את דלת הרכב ויצאתי החוצה, לאוויר הקר של תחילת הלילה.
"אל תדאג, אבא. אתה יודע שאני בכלל לא אוהב לשתות..." אמרתי וסגרתי את הדלת, מנופף לשלום לאבי. הוא לחץ מיד על הגז והתרחק מהמקום.
נשמתי מלוא ראותיי את האוויר הצלול, חושב שיום כזה מוצלח - כבר הרבה זמן לא היה לי.
הסתובבתי והתקדמתי לכיוון הבר.
הרעש בפנים היה נוראי, אבל התעלמתי ממנו. חיפשתי את השולחן של ג'ימין.
"כאן!" שמעתי את קולו הגבוה קורא לי מירכתי הבר, ליד שולחן קטן שעליו כבר היו מונחים מספר משקאות.