Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 32 - קוקסדה

-נ.מ ג'ונגקוק-

ברגע שפקחתי את עיניי, גיליתי את האצבעות הארוכות והדקות של טאה מתחפרות בין אצבעות ידיי שהיו שמוטות על רגליי המקופלות לישיבה מזרחית.
הוא חימם אותי במגעו וליטף את פרקי אצבעותיי ברכות, מנסה להשרות עליי רוגע מסוים.

"אתה... בסדר?" הוא לחש לי במבט דואג וחיוור מעט.

ולומר את האמת, אני לא ידעתי ממש אם אני בסדר.
אגלי זיעה כבדים עיטרו את מצחי, הידיים החפונות בידיו של טאה רעדו מעט, וכל גופי שידר לי שהוא יגע מהמאמץ שהשקיע בתהליך המפרך של הדמיון המודרך, על אף היותו קל ביחס לקודמיו.
העברתי מבט מהיר על טאה שפלט נשימות קטועות, וניסיתי לנחש מה בדיוק עובר לו כרגע בראש.

הוא שוב מרגיש אשמה? הוא מפחד? הוא דואג בטוח, האם הוא חושש מדברים שאני לא יודע עליהם בכלל?

"אני בסדר" פלטתי לבסוף והרמתי יד אחת כדי ללטף את לחיו ולהביא שקט לנפשו הסוערת בוודאי. "מקווה שאתה גם כן" הוספתי כבדרך אגב.

טאה הנהן, אך אני עדיין חשדתי שרגשות האשם לא עזבו אותו כלל וכלל.

קמתי ממקומי, מקבל מבט תוהה מטאה, וניגשתי להרים את תיקי השחור מהרצפה.
בדרך כלל אני לא נוהג לשאת איתי את התיק הזה (אלא אם כן אני צריך להביא דברים להוסוק בתמורה למידע), אבל הפעם הרגשתי צורך להביא לטאה משהו שישמח אותו.

שלפתי מתוכו קופסא אטומה והנחתי אותה לצידו של טאה המשתומם. "תפתח" חייכתי אליו, "אין בפנים פצצה, אני מבטיח".

הוא פתח בזהירות את המכסה והציץ על תכולת הקופסא, מותח חיוך רחב ויפהפה על שפתיו הוורדרדות שכבר הספקתי לטעום היום.

"תודה קוקי!" הוא צהל, מוציא תות אדום ומבריק מתוך הקופסא ומתחיל לאכול אותו במתיקות אין סופית.
אני יכול להביט בו כך שעות ולהתמוגג רק מהאופן שהוא אוכל תותים, לא משנה איזה.

בזמן שטאה היה עסוק עם התותים שהבאתי לו, אני הסתובבתי קצת בחדרו וסקרתי אותו במבטי, מחלץ את עצמותיי ונותן רגע של שקט ומנוחה לשנינו.
שמתי לב שארונו היה פתוח ומבולגן, וכששאלתי אותו על כך הוא ענה שלפני המפגש הוא היה לחוץ לבחור בגדים כך שהפך את כל הארון בחיפושיו.

עיניי צדו רהיט חדש שנוסף לחדר - שולחן כתיבה קטן ולבן שנח צמוד לארון, מתחבא בינו לבין הקיר, וכיסא מסתובב ונמוך עומד בסמוך לו.
רציתי לתהות באוזניו של טאה גם עליו, אך הוא היה שקוע עמוק בתותים שלא רציתי להפריע לו.

ניגשתי אל השולחן וגהרתי מעליו, מנסה לזהות את הפריטים המונחים עליו.
בתוך מסגרת עדינה וסגלגלה, מצאתי ציור מוכר מעשה ידיי מאחורי זכוכית שקופה.
החנקתי צחקוק על העובדה שטאה דאג למסגר את הציור הסוטה שסחב ממני ברצינות שכזו, וביטלתי דאגה קטנה על כך שהוריו יראו את הציור הזה בתירוץ שהם, לעומת הוריי, דופקים בדלת לפני שהם נכנסים.