Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 7 - Ride or Die

-נ.מ ג'ונגקוק-

נכנסתי לבר ההומה עוד בשעות היום, וכבר ראיתי אותו שם, יושב ומחכה על יד דלפק העץ האדמוני.
"וואו, ממש לא חשבתי שבאמת תגיע לפה" הוא מלמל ושיחק בבקבוק הירקרק שלמולו.

"תודה, איכשהו אתה תמיד לא חושב שאגיע" התרסתי והתיישבתי מולו.
"אז מה נשמע, ילד מאוהב?" הוא חייך ונתן לי מכה חברית על כתפי.
"אני בסדר" התחמצתי. "ואל תקרא לי ילד מאוהב".
"לפי ההודעות שלך, אתה לא מאוהב, אתה דלוק על כל השכל" הוא חורר את מצחי עם אצבע מאשימה.

"טוב דיי נו, אני רק צריך שתעזור לי פעם אחרונה, ואז אני מבטיח שאחזיר לך את התמורה על המידע..." השפלתי את מבטי עד שנפגשתי עם נעלי האולסטאר האדומות שלו.
"שום בעיה".

♡ • ♥︎ • ♡ • ♥︎ • ♡ • ♥︎• ♡

עוד שבוע עבר. שבוע מורט עצבים. שבוע שבו המגירה שלי התמלאה בציורים של אותו פרצוף, במקום לשבת ולעבוד על הציורים שאני באמת אמור לסיים.

אני חושב שבכל החיים שלי לא המתנתי ככה למשהו שבכלל לא רציתי שיקרה מלכתחילה.
הסתובבתי סחור סחור ברחבי הגלריה הגדולה של אבי בעצבים מתוחים ובלב מלא ציפיה.
נהמת המנוע גרמה לי לנתר ולרוץ לכיוון הדלת, פותח אותה עד כדי סדק דקיק ומציץ החוצה, צופה באדם הנאה שהתהלך לו לאורך השביל המוביל ישר אליי ואל הדלת.

מיהרתי לסגור אותה בחזרה, ממש שניות אחדות לפני שהדפיקות הנעימות נקלטו באוזניי.
אחת, שתיים, שלוש.
פתחתי את הדלת.

"היי..." קולו היה מובך ולחייו היו אדומות. רציתי לקחת אותו כמו שהוא ולאכול אותו בשלימותו.

"שלום, טאהיונג!" אמרתי בטון שמח והזמנתי אותו פנימה. הוא היה נראה מופתע בהחלט.
הלכנו בדממה למשרד של אבי והתיישבנו.

התחלתי לדבר ראשון. "דבר ראשון, טאהיונג, אני ממש מצטער על מה שקרה שבוע שעבר. באמת. התנהגתי בתינוקיות, ואני מתכוון להכל. למכה שחטפת בגללי, לעובדה שהגעתי אליך הביתה בלי רשות..."
טאהיונג הקשיב וחיוך רחב נפרש על שפתיו המפתות.

"זה בסדר, קוק. אני מבטיח, לא נפגעתי מכלום. רק... רק חששתי קצת" הוא ניסה להסביר את עצמו, וסיים את דבריו במבט מלא משמעות לעברי.
הנהנתי למשמע דבריו וסימנתי לו להביט לימינו.

"הכנתי לך הפתעה קטנה בתור פיצוי" אמרתי כשראיתי את חיוכו מתרחב עוד יותר והופך לחיוך היפה שכבר הספקתי להכיר ולאהוב.
"תודה!" טאהיונג היה נראה זורח ממש.

הכנתי לו מראש קערה קטנה, מלאה בתותים אדומים ויפים.
ידעתי שהוא ישמח מזה.

"איך זה?" שאלתי בתקווה.
"נהדר!" הוא חשב שניה ואז דחף לי תות אחד לפה. "אתה חייב גם, זה משגע!"