Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 30 - Pro-miss

-נ.מ ג'ונגקוק-

"בוקר טוב, ג'ונגקוקי!"

"ממם... מה? מ-מי?..."

פקחתי זוג עיניים עייפות וטרוטות ושיפשפתי אותן חזק, מנסה להבהיר את שדה הראיה שלי מהטשטוש עד כמה שאפשר.

"המממם.... בוקר טוב~" פיהקתי ומתחתי את זרועותיי.

"אתן לך זמן להתאושש. נחכה לך במטבח!"

מיצמצתי פעם אחת, ופעמיים, ושלוש, ועדיין לא הצלחתי לראות שום דבר מלבד עירבוב מוחלט של צבעים מעורפלים.
טוב, זה כנראה סימן שעליי לחזור לישון.

נשכבתי בחזרה על הכרית המעוכה שכבר הספיקה להתנפח מעט בחזרה והנחתי את כפות ידיי מתחת לראשי.
חבל, חבל שהעירו אותי. היה לי חלום ממש טוב.

ניסיתי לשחזר אותו, להריץ שוב את החלק האחרון בראשי, אבל הוא חמק ונעלם כאילו לא היה. נשפתי באכזבה והתהפכתי לצד.

אבל אני זוכר בבירור מה הצליח לעייף אותי כל כך.

פלאשבק

"נו, אתה יכול, תעצום עיניים ותעשה מה שאומר לך..." הוא התקרב למצלמת הטלפון שלו ובהה בי בעיניים פעורות.

"זה יותר מידי!" נשפתי והנחתי זוג ידיים על עיניי.

"אני עדיין רואה אותך, אתה יודע. זה שאתה מכסה את העיניים לא אומר שנעלמת" טאה פלט גיחוך.

"אני עוצם עיניים, מה חשבת?" אמרתי בלי לחשוב, מבין שאם לא אעשה את מה שיאמר לי איענש קשות.

למדתי לפחד ממנו, זה לא יאומן. הוא אמר שאם לא אקשיב לו כמו ילד טוב הוא לא ינשק אותי יותר.
אני? בלי נשיקות? מטאה?! מה החיים שלי שווים בלי זה?!

"טוב, אתה עוצם אותן?..." הוא ווידא שאני לא מציץ.
"טאה, כמו מה זה נראה לך?!" נבחתי עליו.
"...שאתה מנסה להתחבא?"

סוף פלאשבק

"...תחמן..." סיננתי והתיישבתי על מיטתי לבסוף, מעביר במוחי את שאריות הזיכרונות שיש לי במוח משיחת הווידאו שערכנו אתמול.

אני לא מתחרט אפילו על רגע אחד של שיחה איתו. לא, ממש לא.

אפילו שזה היה לי קצת קשה, ידעתי שזה רק לטובתי.
ועמוק יותר בלב, איפשהו שאני אפילו לא ידעתי שקיים עד לא מזמן, למעשה, נהניתי מזה.

הוא עשה לי דמיון מודרך. זה ממש קשה, זה שואב אנרגיות, ובמיוחד כשאתה צריך לייצר מזה רגשות אמיתיים.

וזה עובד. כמה שזה עובד.

"ג'ונגקוקי!" קול צעק אליי מבחוץ ואילץ אותי להתנער ולקום, לנעול את נעלי הבית שלי ולצאת מהחדר.

אני כזה בן רע, פשוט שכחתי שהבוקר ההורים שלי חוזרים.
אבל זה גם אומר משהו טוב, זה אומר שחלף לו שבוע סוף סוף.