Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 4 - ק.ט.ה

-נ.מ טאה-

טוב, חברים. נראה לי שאני סיימתי את תפקידי בעולם הזה.

ברגע שנכנסתי לרכב שלי שננהג על ידי אבי, אנחת רווחה נפלטה מפי ונמרחתי על המושב, מנסה להסדיר את נשימתי ולחשוב בצורה מסודרת והגיונית, מה שלא היה כל כך הגיוני ברגעים האלה...

הוא נגע בי. הוא חיטא את הפצע שלי, הוא תמך במותניים שלי, הוא אכל מבננה שאני בעצמי אכלתי, הוא היה נראה טוב בדיוק כמו בתמונה מיונגי. אוי, כמה שהוא נראה טוב. אני יודע שבתור ה'מטפל' שלו אני לא אמור להיתפס לפרטים האלה, אבל אלו הפרטים שבגללם באתי מלכתחילה... זה פשוט בלתי אפשרי עבורי. הלב שלי נמשך לשם ללא רצוני.

הצלחתי בכל הזמן הזה לשלוט בעצמי, לדבר בהגיון, במוח צלול, למרות שבפנים השתולל היצר וסערה מטורפת התחוללה שם. כל מבט ממנו גרם למוח שלי להתבקע כאילו פגע בו ברק.

כל נגיעה שלו בעורי החשוף, וגם בזה שלא, העבירה בי צמרמורת נעימה שרק רציתי שתמשיך.

לא משנה לי שהוא קטן ממני בשנתיים. אני אסתדר עם זה יפה מאוד, ונראלי שגם הוא.

הרכב התקדם בקצב משביע רצון, ושירים נעימים התנגנו ברקע. הפעם שנינו, גם אני וגם אבי שמרנו על שתיקה מוחלטת, מאזינים למלודיות המתוקות שליוו את הנסיעה. השמיים כבר נצבעו בכחול עמוק ואורות הרחוב נדלקו, פרושים לאורך הרחובות ומאירים דמויות שממהרות לדרכן בשעת ערב מאוחרת שכזו.

"אתה סמוק" שבר אבי את השתיקה והעיף בי מבט דרך המראה הקדמית. "ומחייך כמו דביל".
מילותיו משום מה היו זהות אחת לאחת למילים שג'ימין השמיע אתמול באוזניי.

משכתי בכתפיי, ומחקתי את החיוך המטופש מפניי.

"טאני, אני כל כך עייף. אבא עבר היום עומס לבבי קשה..." קידמתי את פני הבייבי שלי משכבר הימים, החום, הפרוותי והקופצני. רכנתי לנשק את פרוותו הרכה, והתקדמתי לכיוון המיטה. קרסתי עליה בפישוק איברים, נותן לליבי לפעום כמו מטורף, ולזרמים הנעימים לעבור בין איבריי באין מפריע.

התיישבתי על המיטה, מרים את רגלי עליה כך שכף רגלי על המזרן וברכי החבושה מול עיניי.

קירבתי אותה אליי, והריח הסטרילי של חומר החיטוי היכה באפי.
עכשו כשאני חושב על זה, השימוש בתחבושת היה דיי מיותר. המכה הייתה יבשה ברובה ולא רצינית, וחומר חיטוי בהחלט היה מספיק.
ג'ונגקוק סתם דאג יותר מידי.

המחשבה הזאת, על העובדה שג'ונגקוק דאג לי יותר מידי, גרמה לחיוך אווילי להתפרש על שפתיי ולאדמומיות חמימה לפשוט בלחיי.

ואז, בלי לחשוב כמעט, השפתיים שלי מעצמן נצמדו לבד הלבן, ופשוט נישקו אותו.

נשארתי ככה כמה שניות, חושב בליבי, שמשהו שהבחור הזה נגע בו, הבחור שאני אפילו לא יודע להגדיר אותו כדי להסביר למה הוא מעורר אותי כל כך, שווה נשיקה.