Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 10 - Fall in love

-נ.מ ג'ונג ג'וק-

(מוקדש באהבה ל Tamking123😁)

הפרצוף ההמום שלי היה כל כך בולט, שאפילו שכבר נסעתי מהגלריה הביתה ועברו יותר משעתיים מאז שטאהיונג עזב, אמא שלי העירה לי שאני נראה זומבי.

"ג'ונגקוקי, הכל בסדר? קרה משהו?" היא התקרבה אליי והניחה יד על מצחי.
"אני מצוין" עניתי כמו רובוט והמשכתי לשבת על הספה כמו בובה.

"אני הולכת לישון, אם אתה צריך משהו!" שמעתי צעקה רגע לפני שדלת החדר של הוריי נסגרה.

אני מצידי עוד הייתי שקוע במחשבותיי הרבה אחר כך.

חוץ מהעובדה שהוא חיבק אותי, הוא גם המציא לי עוד כינוי, כינוי חדש, ואחד מקורי משלו.
קוקי.

והמתיקות, המתיקות שבה הוא אמר את זה, זה כמעט גרם לי לרוץ לשירותים שוב. רק כמעט, הפעם שלטתי בעצמי.

כלומר, אני לא אשקר ואומר את האמת שבגלריה לא הייתי שקט בכוונה. רציתי שהוא ישמע בדיוק את מה שהוא שמע שם.
אבל בכלל לא ציפיתי שזו תהיה התגובה שלו.

נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת, נועל אותה ובודק פעמיים שהיא באמת נעולה.
הלכתי לשולחן הכתיבה והוצאתי את כל הציוד, מוכן ומזומן להוסיף עוד דיוקן לאוסף שהצטבר לו במגירתי.
"קים טאהיונג, אני לא מצליח להבין" דיברתי לדף שדמותו של הפסיכולוג היפהפה החלה להיראות עליו.
"אני לא מצליח להבין איך אני מרגיש אליך משהו" ניקדתי את לחיו בנקודה חומה וקטנה מתחת לעין.

הכנסתי את הציור הגמור למגירה וסגרתי אותה.

הכיס האחורי שלי רעד ובישר לי על קבלת הודעה.

"היי ג'ונגקוק, זה אני" נכתב ממספר לא מזוהה.
"היי אני, זה ג'ונגקוק".

"נו ברצינות, מה זה אמור להביע?" ההודעה הבאה לא איחרה לבוא.
"זה אמור להביע את העובדה שאין לי מושג עם מי אני מדבר, אם יורשה לי."
"אה, עוד אין לך את המספר שלי?"
"ובכן, כפי שאתה רואה, לא."

"ג'ונגקוק, זה טאהיונג"
עכשו הלב שלי החסיר פעימה.

"ומאיפה יש לך את המספר שלי?"
"הובי" אוקיי, ידעתי שזה יתנקם בי. כלומר, זו דווקא נקמה נחמדת, הייתי אומר. הלוואי וכל הנקמות היו כאלו נחמדות.

"ג'ונגקוק, אני לא מצליח להירדם בגללך"
"נהדר, וולקאם טו דה קלאב"
"מה, גם אתה לא מצליח לישון בגללי?"
"כבר אמרו לך פעם שאתה מבין דברים מאוד לאט, טאהיונג?"
לקחו לו כמה שניות לענות, מה שחיזק את הטענה שלי.

"כן, הרבה פעמים" משום מה חייכתי.
"טאהיונג, יורשה לי לשאול בתור מה אנחנו מדברים עכשו?"
"מה זאת אומרת?" נאנחתי על העובדה שכל דבר אני צריך להסביר. אני כל כך מדמיין אותו עושה פרצוף תמים ושואל, ומנסה להבין למה ג'ון ג'ונגקוק מדבר איתו ברמזים קשים מידי.