Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 16- לב סגול

-נ.מ טאה-

"אבא, מתי קבעתם?"
"בעוד שבוע בדיוק, על השעה של הסטאז' שלך"
"מה?! ואז מתי אעשה את המפגש עם המטופל?"
"לא הייתה לי ברירה אחרת, זה הזמן היחיד שהוא הצליח לסדר לנו. תצטרך לדלג שבוע הבא, אבל זה חד פעמי."

השיחה הזו עם אבי התנהלה בעצבים מתוחים מצידי.
הפרופסור שלי הצליח לסדר לי עוד מטופל, כי בדרך כלל לא מספיק אדם אחד וצריך להתנהל מול כמה פציינטים, כדי להרחיב את הניסיון וההתמחות.

יונגי למשל, נכשל באופן חרוץ במציאת מטופל שני. ואני? אני המשכתי להתנהל לי בסודיות עם הפרוטקציות של אבי.
אז ליונגי יקח קצת יותר זמן ממני לגמור עם עבודת הסטאז'.

אני הייתי עצבני משתי סיבות-
הראשונה, שבגלל העובדה שמראש בכלל לא חפצתי בעבודה הזאת, תמיד שמחתי כשתהליכים התעכבו. זה אומר שאני מרוויח זמן בו אני עדיין יחסית חופשי לנפשי. אבל התהליכים מעולם לא התעכבו יתר על המידה והסוף הקרב נראה כבר באופק - הסוף לדמיונות שלי על עבודה שאני אוהב באמת.
והשניה - כי המפגש הזה הולך להתקיים על חשבון המפגש שלי עם קוקי.
אני לא רוצה לפספס את המפגש עם קוקי בשום אופן.

"טוב, להתראות אבא" אמרתי וניתקתי את הטלפון, זורק אותו על השולחן ומניח את ראשי בין ידיי.
גוף חם נשען עליי והעלה חיוך קטן על פניי.
"טאה, למה אתה כזה מצוברח? מה אבא שלך אמר לך?"

"אוף עם הסטאז' הזה" מלמלתי לחלל הריק שבין ידיי לשולחן.
"טאהיונגי, אל תהיה עצבני. אתה תעבור את זה, זו לא תהיה בעיה עבורך..." יד רכה ליטפה את גבי, אבל אני התחפרתי עמוק יותר בבור ידיי.

"היי, תוריד ממנו ת'ידיים, יש לו בן זוג!" הקול המקנא לא איחר להגיע.
"תירגע, הבחור עצוב-"
"שבן הזוג שלו יבוא להרגיע אותו" הוא נותר איתן בעמדתו, וחשתי איך שהחום שריחף מעליי התנדף לחלוטין, כך גם היד שליטפה את ידי.
הרמתי את ראשי ביאוש.

"יונגי, אתה חתיכת קנאי קטן," התלונן ג'ימין בקולו הצפצפני. "ובן הזוג הזה הוא בכלל פייק. בינתיים" הוא המשיך בטיעוניו.

"לא, הוא לא" חייך יונגי חיוך נסתר וניגש למשוך ממני את ג'ימין.
אבל ג'ימין לא אמר נואש. "מאיפה אתה יודע?"
"תסתכל על הצוואר שלו" יונגי אמר זאת כמובן מאליו, מצביע על צווארי המסומן ומלא ההיקים.

"וכן, אני קנאי קטן לצ'ים שלי" הוא אמר בדביקיות וליקק את שפתיו הקטנות של ג'ימין.

עיוויתי את פניי בגועל, כמו בכל פעם שהם התחילו עם הדברים האלה מולי, לא שוכח לרגע את ההבטחה שהבטחתי לעצמי.

הבר היה דיי ריק. המון זמן הוא לא היה ריק ככה.
ישבנו שלושתינו בנקודה הקבועה, אותה נקודה בירכתי הבר, כששניהם חולקים כוס אחת ענקית עם איזה משקה לא מזוהה, שאני מנחש שהוא בטח דוחה ברמות, ואני בעיקר עסוק בלחשוב על מאורעות אמש.