Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 3 - טעם של עוד

-נ.מ ג'ונגקוק-

"קוק, אם אתה רוצה פגישה פרטית, תוכל ללכת לגלריה. היא ריקה. תשבו במשרד שלי, אני אעדכן את הסטאז'ר" אבי דיבר אליי בעוד ראשו נעוץ במסך הטלפון שלו. נאנחתי אבל הסכמתי.

כבר עבר שבוע שלם מאז הפגישה הקודמת, והנה הגיע היום של הפגישה השניה.
וואו, חייב לציין שהיא הייתה כיפית. אין לכם מושג איזה כיף זה לעצבן את יונגי. ראיתי בעיניים שלו איך הוא עצבני רצח, אבל מנסה להתאפק לא לערוף את ראשי.

המוח שלי עבד שבוע שלם על תוכניות חדשות, והייתי מוכן גם לפגישה הזאת.

ישבתי לי בגלריה של אבי, שאם כבר ניחשתם, הוא צייר ובגלריה הוא מציג את ציוריו למכירה. ממנו למדתי את יסודות הציור, והחלום שלי היה להיות כמוהו.
הסתכלתי על הציורים שמסביבי וחיכיתי בקוצר רוח לפסיכולוג.

הדפיקות המיוחלות נשמעו על הדלת הסגורה, כמעט קפצתי ממקומי מרוב ההתרגשות. רצתי לפתוח את הדלת, ומה שראיתי שם גרם לשכל שלי להפסיק לעבוד לכמה שניות.

מעבר לדלת לא עמד יונגי, אלא מישהו אחר לגמרי.

התבוננתי בו היטב, מרגיש איך הגוף שלי מתחרפן. הוא החזיר לי מבט מובך והשפיל את מבטו. לא, אני מתחנן, מר פסיכולוג, אל תעשה את המבט הזה שוב. בבקשה ממך. זה יגמר לא טוב.

המוח שלי היה כל כך משותק, עד שהמשפט הראשון שיצא לי מהפה היה - "אתה... לא אתה" פאק. מטומטם שכמוני.

הוא החליף את מבטו ממובך לשואל, וזה הכריח אותי לסדר את המחשבות ולאסוף את עצמי בחזרה. "התכוונתי לומר שאתה לא מי שהיה פה בפעם שעברה" הסברתי את עצמי. ראיתי איך הלחיים שלו נצבעות בוורוד בהיר, והשפתיים שלו נפתחו ונסגרו בהבנה.

לא. לא. לא. לא. לא. ג'ונגקוק, תתפקס על עצמך.

"תיכנס" החוויתי בידי לעבר פנים הגלריה, והוא חייך ונכנס. אני שוקל להוציא חוק שיאסור עליו לחייך. זה פלילי לחייך ככה.

נכנסתי אחריו והתיישבנו על שני כסאות שהכנתי מראש במשרד של אבי, מחליפים מבטים מוזרים. ידיי התעסקו בעצבנות בקערת הפירות שהייתה מונחת על שולחנו של אבי. היא תמיד הייתה שם, מאז שאני זוכר את עצמי. מעולם לא ידעתי מי אוכל אותם, אבל איכשהו הם היו תמיד נגמרים.

"היי, אני קים טאהיונג. אני אהיה פה במקום יונגי. בן עשרים ואחת." הוא החל לדבר. כמעט הפלתי את הקערה. שיט. הקול שלו עמוק. עמוק מידי. אני צריך מצופים, או גלגל ים. אני צריך מציל צמוד. אני טובע.

המוח שלי סרב לסגת מהתוכנית שלו, למרות שעכשו דווקא לא רציתי לבצע אותה. טוב, זה ברור למה יונגי ברח ממני. "אני ג'ון ג'ונגקוק" אמרתי בקצרה, שוכח לרגע איך קיבלתי את פניו של יונגי בשבוע שעבר.
"בן תשע עשרה" הוספתי לאחר מחשבה, וראיתי איך פניו מתעגלות בתדהמה.