נסיכת האורווה

*אמבר*

התמתחתי על הקורה בזהירות, אחרי שינה מעולה. רעשי טיגון וריח מצוין הגיעו לאפי, והתרוממתי חצי ישנה להבין מאיפה מגיע הריח.
*הוא.*
"אתה עוד פה?" שאלתי בייאוש, וראיתי אותו יושב בנחת עם המדים שלו, מטגן משהו צהבהב שזכרתי במעורפל מילדותי על גזייה שהביא מאלוהים יודע איפה.
"אמרת שאני יכול להישאר, רק אין ארוחות חינם. הכנתי לנו חביתה" הקניט אותי כשהבטתי בו בסקרנות, מתעלמת מהבטן המקרקרת שלי ומשיערי המבולגן שחוסם חצי משדה הראיה שלי.
שכחתי לגמרי מהחביתות שבקי הכינה לי פעם.
"אני בעד שנעשה עסק" הוא נעמד והסתכל עליי בעניין, כשהרמתי את ידיי למותניים בספק.
"אני יודע שאת לא תאמיני לי, אז זה יהיה מבוסס על אמון *הדדי*. את תרדי ותשבי על הסוס שלך, אממ.. מה השם שלו?" גירד בזקנו הקצרצר והמדוגם בניסיון להיזכר.
"בלק" זרקתי לעברו, ונעצתי מבט בחביתה שהוא העביר בנתיים לצלחת.
"את תרדי לפה כדי שאסביר לך מה אני רוצה ממך. תאלצי לסמוך עליי שלא אתפוס אותך.." פתחתי את פי למחות, אך הוא הרים את ידו לאות שלא סיים. "את תשבי על בלק, כמו שאמרתי. הוא יהיה משוחרר. אני אסמוך עלייך שלא תברחי ותעלמי, את הרי מכירה את היער הרבה יותר טוב ממני." הנהנתי בחיוך והוא המשיך "אני לעומתך" הוא שלח חיוך מתגרה לעברי "כן מחלק ארוחות חינם. בלק משוחרר, אז קפצי למטה ותבואי עליו לידי. אני יודע שאת רעבה" הוא הסתכל עליי במבט בוחן, והחלטתי שכל עוד הוא לא ישבור את המילה שלו, אני לא אשבור את שלי. נעמדתי על הקורה והצדעתי בציניות לעברו. "כן, אדוני הגנרל, יש לך את המילה שלי." חייכתי לעברו, והוא הרים גבה. "אדוני הגנרל?" נתליתי על הקורה בצורה מסוכנת והצבעתי בידי על התג שהוצמד למדים שלו תוך גילגול עיניים מיואש.
"עכשיו קמתי משנצ ארוך, אז אם לא אכפת לך, הארוחת ערב תחכה עד שאשטוף פנים." הודעתי לו, ופניתי לצאת החוצה מהאסם הנטוש שלי, שאליו הוא פרץ בלי רשות. שמעתי אותו מתרומם מאחורי, כנראה במטרה לבוא איתי. "אתה ממש לא בא איתי" הודעתי בלי להסתובב או לעצור. "'אמון', זוכר?" הרמתי את ידיי לגובה כתפיי ככה שהוא יראה אותם, ועשיתי מרכאות עם אצבעותיי.
*בולשיט*.
"אני אחכה לך פה" הוא השיב, והרגשתי את מבטו נעוץ בגב שלי.
יצאתי במהירות מהאסם, והלכתי לכיוון הנחל.
יש לי אופציה להעלם.
יש לי אופציה לחזור.
הוא לא התייאש עד עכשיו, כנראה שיש לו משהו מעניין להגיד לי.
חוץ מזה, אני לא אשבור את המילה שלי-

פתאום שמעתי צעדים מאחוריי, שלפתי מהמגף הימני שלי סכין חד והסתובבתי במהירות, הסכין מופנה קדימה במטרה לזרוק אותה ישירות לצווארו של ארתור, שלא מוגן מהשריון- אם הוא העז לשבור את המילה שלו ועקב אחריי.
*כשהאמון נשבר הנזק בלתי הפיך*.
למדתי את זה בדרך הקשה.
שניה לפני ששחררתי את הסכין, קלטתי את בלק מאחוריי.
הסוס השחור כפחם צהל בבהלה ונעצר, לא מתקדם אליי. נאנחתי והחלקתי את הסכין לחגורה שלי, שורקת לו להתקרב ומושיטה את ידי לכיוון ראשו.
הוא הניח את ידי בין שתי עיניו ולא זז.
ליטפתי אותו באיטיות, יודעת שהוא סקרן לגבי הפולש כמעט כמוני.
"בוא נלך לנחל לשטוף פנים בלקס, נביא גם את החלב שקיררנו אתמול" לחשתי לו ונישקתי את מצחו, פונה לטפס על גבו.
ברגע שהתמקמתי הוא פתח בדהירה פרועה, ושערי העבה התפזר והתנופף ברוח. "קדימה בלק, כמעט הגענו" דירבנתי אותו והוא הגביר מהירות. ברגעים האלה הרגשתי חופשיה, כשהרוח כמעט מעיפה אותי ושום דבר לא עוצר בעדי מלרוץ עד לאופק.
גופי השתלב בדהירתו של בלק בצורה מופתית- לא הייתי צריכה אוכף או מושכות כדי לרכב עליו.
הוא האט את ריצתו לדהירה איטית צמוד לנחל, עד שהגיע למפל.
מקום קסום שאהבתי מאוד, עם שיחי פטל מתוק ואכמניות בצדדיו, ובתוך המים חיכו לנו בקבוקי זכוכית קרירים עם חלב שחלבתי אתמול, מפרה חופשיה ששיחקה עם בלק. שלפתי בקבוק חלב קריר מהמים, והנחתי בין רגליו של בלק, כדי לא לשכוח.
הורדתי את חולצתי הקרועה יחסית לאט, ונשארתי עם חזיה מוזרה ומאולתרת. התכופפתי למים הצלולים, רואה את שתי עיניי השונות מביטות בי חזרה.
תמיד אנשים הביטו בשתי עיני, במבט חוקר, מתעניין.
אפשר להגיד מתלבט.
הגיוני שהם יתלבטו, הרי עיניים בצבעים שונים זה לא מראה טבעי.
אהבתי להסתכל בהשתקפות שלי. זו הייתה ההזדמנות היחידה שלי לראות איך אני נראית. שיערי המשיי והחלק השתנה ונהיה גלי מעט, עורי השזוף השתלב עם עייני השחורה המלוכסנת מעט, והעין הכחולה הבהירה שהאירה את פניי. אף קטן וגומות חן שבולטות עם הניצוץ הציני בעיניי.
שטפתי את פניי והשפרצתי גם על בלק, שצהל וקפץ מיד למים, בועט ברגליו ומרטיב את כולי. רעדתי בצמרמורת כשכל עורי סמר מהרוח הקרירה שנשבה.
"בלק" האשמתי אותו בצחוק, וניסיתי לברוח בצרחות קטנות מהמים שהוא העיף עליי בלי הפסקה.
"אוקיי, אוקיי, ניצחת, מתוק" הודיתי כששיערי הספוג טפטף, והתקרבתי ללטף את צווארו. הוא צהל בשמחה לעומתי, וליקק את כתפי החשופה.
"בוא נקטוף פטל, ונחזור" זמזמתי לעצמי והתחלתי לקטוף, כשבלק אוכל ישירות מהשיח בלי לשאול.
"תשאיר לנו קצת" נזפתי בו בצחוק והוא התעלם לחלוטין.
*בכל זאת, סוס.*
סיימתי לקטוף את הפטל ולקחתי את בקבוק החלב, מטפסת במהירות על הגב של הסוס הכי מהיר שיצא לי לפגוש, ולבשתי את חולצתי כשהוא ממהר לפרוץ בספרינט.
הרוח הכתה בי והקפיאה אותי, בידרה את שערי הרטוב וייבשה אותו לאיטה, עד שהגענו חזרה לאסם לאחר רבע שעה.
החלקתי מגבו של בלק, ונכנסתי פנימה, כשהוא הולך מאחוריי.
"חזרת, אמבר?" ארתור שאל בחיוך שהשתלב עם תווי פניו הרציניות בצורה מדהימה.
"כן. אני לא אשבור את המילה שלי לפניך" חייכתי אליו בקטנה, והוא הביט בעיניי.
"אל תדאגי, אני לא אשבור את המילה שלי. למה את רטובה?" הוא שאל ובחן את כולי, ומבטו נתקע על בקבוק החלב בידי וסלסילת הפטל.
"בלק ניצח אותי במלחמת מים" הפטרתי והתיישבתי מולו, בוחנת את החביתות שהוא הכין.
"הבאתי פטל ובקבוק חלב, תרגיש חופשי" הקפצתי פטל לאוויר כשעיניו של ארתור עוקבות אחריו, והלסת של בלק ננעלה עליו בעודו באוויר.
"אז מה רצית להגיד לי?" שאלתי מול גבותיו המורמות, ולקחתי חתיכה מהחביתה בשתי אצבעותיי.
"טעים" חייכתי והתענגתי על הטעם העדין שהחליק בגרוני ישר לבטן המקרקרת שלי.
"כן, אני דווקא מעולה בלהכין חביתות" התרברב בציניות וזרק פטל לתוך פיו, ומזג לעצמו מעט חלב בכוס.
"מאיפה השגת חלב?" הוא שאל ולגם לגימה קטנה, בעוד אני שותה מהבקבוק לגימה ענקית שהשאירה לי שפם לבן.
"אתמול הייתה פה פרה ששיחקה עם בלק עם העגל שלה, אז חלבתי לי כמה בקבוקים" משכתי בכתפיי.
עיניו של ארתור נפערו, והוא הסתובב וירק את החלב על רצפת האסם.
הצבעתי על השלולית חלב הקטנה והודעתי לו חגיגית שהוא הולך לנקות את זה.
"השתגעת? זה לא מפוסטר!" הוא הביט בי כאילו נפלתי מהירח, והמשכתי ללגום להנאתי.
"מה זה מפוסטר לעזאזל?" הזעפתי את פניי כשהוא חטף לי את הבקבוק מהיד.
"זה מלא חיידקים!!"
"מעניין לי. תחזיר לי את החלב, זו לא פעם ראשונה שאני שותה את זה ככה" הושטתי את ידי, והוא שפך את החלב על הרצפה.
"היי, למה?!" רטנתי לעברו, למרות שנשארו בקושי שתי לגימות.
"אני לא מאמין שככה גדלת עד עכשיו" הוא הניד בראשו בחוסר אמון.
"אני לא מאמינה שככה אתה מבזבז חלב" חיקיתי אותו והנדתי בראשי, מוחה עם ידי את שפם החלב שנשאר לי ומושיטה אותה לבלק, והוא מלקק אותה בהנאה.
"אני יכולה עוד מהחביתה?" ביקשתי בענייניות והוא הושיט לי את הצלחת שלו. התעלמתי מידו שנשארה באוויר עם סכין ומזלג וקרעתי את החביתה עם אצבעותיי לחתיכות קטנות ואכלתי באיטיות.
"נסיכה," ארתור התחיל לדבר בעוד עיניו עוקבות אחרי אוכלת כאילו אני תופעת טבע נדירה, אך קטעתי אותו.
"אל תקרא לי נסיכה" פסקתי בחדות, והוא גלגל את עיניו.
"אבל את נסיכה" הוא הישיר את מבטו אלי במבט שגרם לי לחוסר נוחות.
הקפצתי עוד פטל לבלק כדי להסיח את דעתו, וזה עבד.
הוא הביט על בלק בולע את הפטל, וגם אני אכלתי שניים.
"אני יודע איך הגעת לפה, ואת צריכה לבוא איתי לארמון. אני לא יודע מאיפה להתחיל להסביר לך בכלל" הוא הביט בי במבט רציני שהלחיץ אותי מעט.
אספתי את שיערי לקוקס מרושל שכמה קצוות שיער ברחו ממנו, והתעלמתי מהאווירה שהשתנתה לחלוטין.
"אמא שלך הפכה למלכה.." ארתור פתח בסיפור.