נסיכת האורווה

*אמבר*

"זה נכון שבאת מהיער?" עומר שאלה בהיסוס. "יאפ" עניתי, סוקרת את החדר וכל מה שיש בו. "ארתי אמר ש.. שאני אמורה לעשות פה משהו?" שאלתי כשהצבע התחיל לחזור לפניה של עומר.
"כן, כמובן. אני אעזור לך להתארגן לפני שתפגשי את המלך והמלכה" היא דיברה במהירות, ולא נתנה לי רמז לגבי טיבם.
חבל.
"להתארגן? מה הבעיה בי עכשיו?" שאלתי והסתכלתי על בגדיי. אתמול ביקרתי בנחל, אני נקייה. עומר הביטה בי בחיוך מבוייש, כאילו לא נעים לה להגיד.
"גבירתי, תראי מה המשרתים לובשים פה" עומר החוותה למדי המשרתת המפוארים שלה- חולצה צמודה, עם חצאית יפהפייה קצרה ומתנופפת בעדינות, מעל גרביון דקיק וחלק ונעליים שלא היו מביישות את המלכה עצמה, לדעתי.
*"ואת הנסיכה"* עומר הדגישה בחשיבות כשגלגלתי מולה את עיניי, מתעלמת מהסומק החריף שמכסה את פניי כשהבנתי מה אני לובשת מולה.
"בואי, אני אקח אותך להתקלח" עומר התחילה לחצות את החדר הגדול, ואני אחריה, ובלק אחריי מנסה להתקרב כמה שיותר אל עומר.
הוא נעץ בה מבט סקרן, מנסה להבין את הניחוח שנדף ממנה ברחרוחים חפוזים.
נכנסתי לחדר האמבטיה הלבן והמסנוור וכיסיתי את עיניי. "מה קורה עם כל האור פה?!" שאלתי בזעזוע, בקושי פותחת את עיניי, ועומר צחקה באלגנטיות שהדהימה אותי, והחליפה את האור הגדול באור חמים וקטן. הורדתי את ידיי מעיני והסתכלתי על בלק-הוא לא נכנס בדלת.
"בלק, תישאר פה" ליטפתי את צווארו המבריק כאילו הוא העוגן שלי.
הוא באמת העוגן שלי.
"יש לך אולי משהו להביא לבלק לאכול?" ביקשתי מעומר, והיא הגישה לי סלסילת פירות מפוארת, עם כמה פירות שלא ראיתי בחיי. או לפחות, לא ראיתי בשמונה השנים האחרונות.
הגשתי לבלק את כל התפוחים בקערה, והוא טרף את כולם בשניות. פרצופה ההמום של עומר התחיל להפשיר וקפא שנית כשלקחתי ביס מפרי כתמתם שלא ראיתי בחיי, ואלוהים. זה היה מר. ירקתי את מה-שזה-לא-יהיה לפח, לקול צחוקה של עומר. "אמורים לקלף את זה, גבירתי. זה תפוז"
"לא טעים בכלל" הודעתי.
"ואל תקראי לי גבירתי" ביקשתי קצת יותר ברכות והנחתי את התפוז על שפת הכיור.
היא קדה בחינניות, שתינו מודעות לחלוטין לזה שהיא עושה לי דווקא. נאנחתי והסבתי את תשומת ליבי לחדר, שהיה בגודל של רבה מהאסם שלי.
"מגיל 8 לא הייתי במקלחת" חייכתי בעצב והעברתי את ידי על שפת האמבטיה המפוארת, נזכרת במה היה במקלחת כשהייתי בה..
"עופי מהפנים שלי!" דרק צרח עליי, וברחתי ממנו למקלחת בפחד. _זה תמיד ככה כשאסיה יוצאת._ "בבקשה די" ייבבתי מולו, לא בוכה. לא בוכים, הוא תמיד אומר. מי שיורדות לו דמעות מהעיניים ירד לו משם גם דם.
"כלבה, חושבת שיש לך זכויות?" דרק צחק באכזריות, הרים אותי מצווארון החולצה והעיף אותי אל תוך האמבטיה, מחייך בסיפוק מרעש הריסוק של היד שלי שכנראה נשברה מהקיר. "אני מת להעיף אותך מפה, את מבינה?" הוא צרח עלי, מוציא את כל עצביו ותיסכוליו כשצנחתי בתוך האמבטיה, לופתת את ידי בכאב מסנוור ונורא. "תעני לי!!!" הוא צרח בעצבים, מעיף אגרוף לקיר שממנו נפלו חתיכות שבורות של בלטות וחרסינה שפצעו את ראשי וכתפיי, והמשיכו ללכלך את בגדיי בדם. חתך עמוק בלחי השמאלית שלי, ממש מתחת לעין דימם, והדם זלג ישירות לשפתיי. טעם המתכת הגיע מהר מאוד לפי, ועצרתי רפלקס הקאה שעלה יחד עם הפחד שלי. אם אסיה לא תחזור, דרק עוד יהרוג אותי.
_תמות, דרק. תמות כבר._
"סלי-סליחה" מלמלתי בפחד, מחזיקה את הדמעות.
"אף אחד לא ירצה ילדה כמוך בחיים, שתדעי לך" הוא הבהיר, מסתכל עליי בסלידה. "ועכשיו את גם מלאה בדם" הוא רטן כאילו זו אשמתי. "תתפשטי, מכוערת" הוא פקד, והביט בי כשניסיתי להוריד את החולצה עם ידי השמאלית, זו שלא התרסקה.
"אפילו להתפשט את לא מצליחה, שרמוטה" דרק סינן וירק בגועל על שערי. עיניו השחורות חותכות אותי לחתיכות ושורפות אותי. "אני מת להיפטר ממך, מת להיפטר ממך" הוא זימזם כאילו זו זכיה בלוטו, והפעיל את המים עליי, מתעלם מכך שאני עם בגדים. "תזיזי את עצמך, תשטפי כבר את הדם!" הוא פקד בעצבים, נהנה לראות אותי נשענת על היד השבורה ונאנקת מכאבים כדי לשטוף את פצעיי מתחת למי הקרח שהוא כיוון עליי, כשהאמבטיה כולה התמלאה גווני אדום.
"זה מספיק. לחדר שלך" דרק צעק, כשקמתי רועדת ישירות לחדר שלי. ברגליים כושלות עליתי לחדר.  'החדר' שלי היה חדרון בעליית הגג, עם נעילה מבחוץ. דרק היה נועל אותי שם ימים כשאסיה הייתה הולכת, וכשהיא פה הוא רק היה מחייך ומחבק אותי, כאילו הוא אוהב אותי.
*כאילו*.
"תחליפי בגדים, זונה קטנה. עוד חצי שעה אסיה חוזרת, חסר לך שהיא תדע על משהו." דרק שלח בי מבט רצחני מחוץ לחדר וטרק את הדלת, לא טורח לנעול כי הוא יודע שאין בי כוחות לזוז. רק בחדר החשוך, עם הבגדים הרטובים ןהקפואים, הכתף והראש המדמם ומפרק היד השבור שפעם בכאב הסכמתי לדמעות שלי לרדת סוף סוף, בוכה לכרית שלי שנרטבה מדמעות, דם, ומים.
דמעות הציפו את עיניי כשחזרתי להווה, מול פניה העדינות של עומר שרק הביטה בי בשקט.
"סליחה" מלמלתי התנצלות וניגבתי את עיניי, מחזירה את החיוך לפניי בכוח.
"הכל בסדר" קולה הרך של עומר הרגיע מעט את ליבי המשתולל. "את רוצה להיכנס למקלחת?" שאלה וליטפה את שיערי. קפאתי והתחמקתי ממגעה שצימרר את גופי, ידה העדינה על שערי...
_אסיה הייתה מלטפת אותי ככה._
"כן" עניתי בקול שניסה להסתיר דמעות, והורדתי את חולצתי מול עומר בקלילות. _דיאנה ראתה אותי ככה כל כך הרבה, שכבר לא אכפת לי._
עומר הביטה בי בשוק. "אמבר.."  כחכחה בגרונה.  "החזייה הזאת כל כך קטנה לך" היא אמרה בשוק על שדיי שהיו לחוצים כל כך, כשהבטתי בהם. "כן.. אבל דיאנה אמרה שאני חייבת לשים את זה, כי אני 'אישה'" מלמלתי במבוכה, מעכלת את זה שהיא משפיעה עליי גם כשהיא לא לידי. שנאתי את עצמי על זה, אבל הכרחתי את עצמי להישאר ברגע ולא לשקוע בזכרונות. עומר הכריחה את עצמה להזיז את מבטה. "אוקיי, נסיכה. תתפשטי וכנסי למקלחת.. אממ.. אם את יודעת איך להשתמש בה" עומר הסמיקה, ויצאה להביא לי בגדים.
התפשטתי ונכנסתי למקלחת, נאבקת לפתוח את הברז.
מושכת, לוחצת, מסובבת, מתחננת.
וזה לא נפתח.
החלטתי לחכות לעומר עם זה, ועברתי לסקור את כל מיליוני הבקבוקים שהיו בתוך סלסילאות מפוארות.
_שמפו_
_מרכך_
_תחליב רחצה_
_פילינג בריח ווניל_
_קרם גוף לעור עדין_
_פצצת אמבטיה_
אוקיי, גם בחלק הזה אין לי מושג לאן להתקדם.
"עווומררר" קראתי בקול, והיא נכנסה עם ערימת בגדים ריחניים. "כן?"
"איך פותחים את המים? מה זה תחליב רחצה, שמפו, מרכך, וכל שאר הדברים שיש פה?" שאלתי, ועומר הזיזה מעט את הווילון ולחצה בעדינות על כפתור המים. אם הווילון היה פתוח, היא הייתה רואה את אישוניי מתרחבים בהלם, ואותי נרתעת מהמים. "אממ, מה עכשיו?" מלמלתי ונכנסתי מתחת למים הקרירים
"תירטבי, ותחפפי עם מה שכתוב עליו _שמפו_." עומר הדריכה אותי, ועשיתי כדבריה.
"שטפי את השמפו, אמבר"
שטפתי את השמפו, ופתחתי את הווילון, מתכוננת לצאת מהמקלחת. "לאן את הולכת?" עומר שאלה משועשעת. "סיימנו, לא?" הבטתי בה בהתפלאות.
"לא, אמבר. עכשיו מרכך" עומר פקדה, והיה נראה שלא אכפת לה שאני ערומה מולה.
היא בטח רגילה.
"איפה שמים את _המרכך_ הזה?" שאלתי, ועומר מרחה אותו על שיערי. "ממש כאן" היא הסבירה ועיסתה את שיערי הארוך בעדינות.
"לכי לשטוף אותו" עומר ביקשה אחרי שתי דקות, והלכה לשטוף את ידיה. "כן גבירתי" צחקקתי, ושטפתי אותו.
"לפני שאת יוצאת," עומר התריעה כשכבר הייתי עם רגל אחת בחוץ. נאנחתי בייאוש ועשיתי אחורה פנה.
"תסתבני עם _תחליב רחצה_"
הסתבנתי ושטפתי את גופי,
ישר כשסיימתי זינקתי החוצה, והודעתי לעומר שגם אם יש עוד משהו, אני לא חוזרת למקלחת.
"זהו, אמבי" עומר חייכה משועשעת ועטפה אותי במגבת גדולה ורכה. ייבשתי בעזרתה את הצלקת בפרק ידי מהמקלחת האחרונה שעשיתי. אסיה לא חזרה אז. היא עשתה תאונת דרכים ומתה, וברחתי ליער עם מפרק מרוסק לחלוטין כשדרק בא לאנוס אותי, שיכור לחלוטין אחרי ששמע שאסיה איננה.  הצלקת נשארה מאז. מהמקלחת האחרונה בגיל 8.
"מה עכשיו?" שאלתי את עומר, והיא הושיטה לי בגדים. התלבשתי לאיטי בהלבשה תחתונה תואמת שהייתה במידה שלי, וכבר לא כאב לי החזה.
"הרבה יותר טוב" עומר אמרה כשהביטה על החזייה.
"כן, אה?" חייכתי אליה, והסתכלתי על הבגדים שהיא הביאה לי.
_טייץ ושמלה._
"אני לא לובשת שמלות, עומר. יש לך ג'ינס וטישרט?" דרשתי בהחלטיות, והיא חייכה בתבוסה. "לפחות ניסיתי" הפטירה ויצאה מסביב לבלק שרחרח את שיערה, וחזרה עם ג'ינס וטישרט לבנה עדינה.
התלבשתי לאיטי בבגדים שהיו במידה שלי, וחייכתי בנוחות.
"אני רוצה לשמור את הבגדים שאיתם באתי מהיער" ביקשתי מעומר, והיא הביאה לי שקית בדממה. "תודה" חייכתי והלכתי אל בלק, שרחרח אותי בחשד.
"כן, בלק. גם אני לא רגילה להריח כמו ווניל" צחקתי לעברו, והוא ליקק את צווארי.
"אני טעימה?" שאלתי בחיוך ויצאתי לחלוטין מהמקלחת עם שיערי השחור ספוג ומטפטף.
"אזזז.. מה עכשיו?" שאלתי את עומר וקיוויתי שהיא תגיד זהו, אבל במקום היא הושיבה אותי מול מראה וייבשה את שיערי בעדינות עם מגבת, עד שהוא הפסיק לטפטף ונשאר לח.
"יש פה כמה ריחות, תבחרי" עומר ביקשה והגישה לי בשמים.
הרחתי חמישה-שישה מתוך העשרה וכמעט התייאשתי, עד שהגעתי לריח מסויים.
הוא אלוהי.
זה בדיוק מה שאמרתי לעומר, והיא חייכה.
"אז בחרנו?"
"כן, ברור"
"מעולה, אמבי. את מוכנה" עומר חייכה והביטה בי. קטעתי את קשר העין וחיבקתי אותה בחום.
"תודה על הכל, עומר. את באה איתי?" שאלתי, והיא חייכה בביישנות. "לא, תכף מר ארתור יבוא לקחת אותך" הסבירה.
"מר ארתור" גלגלתי את זה על לשוני וצחקתי. "את מתכוונת לארתי?" שאלתי, ועומר הנהנה והסמיקה.
"אני הולכת לטייל בנתיים בארמון, תגידי את זה לארתור" ביקשתי, וזינקתי על בלק.
עומר סקרה אותנו במבטה, ונעצרה על החגורה העצומה של בלק עם הרובים והחרבות. "יש לך אוסף כלי נשק?" עומר החווירה, ורשמתי לעצמי שהיא לא מפסיקה להחליף צבעים.
"כן, ברור" ציינתי את המובן מאליו, ויצאתי מהחדר.
"תודה, עומר!!" צעקתי לעברה ודמיינתי אותה מחייכת לעצמה.
"בכיף" שמעתי אותה ממלמלת, ויצאתי לחקור את הארמון.