"אל תתאהב לי בלק" נזפתי בו בחיוך והורדתי את חגורת הסכינים העתיקה מבטנו כשמבטי תפס חולצה ענקית בצבע לבן עם ציור סקסי של גולגולת. הלכתי לעבר החולצה והרמתי אותה מול פניי, בוחנת את כולה ויחד עם בלק ולילו שהריחו אותה בחשד. החלקתי את החולצה על גופי, משתחלת לפיסת בד הענקית במהירות והופתעתי מכמה שהיא נוחה. ג'יז, היה לה ריח מדהים והיא הגיעה בדיוק אחרי ישבני, הולמת אותי להפליא וגורמת לי להסתובב באושר לא מוסבר שרק השמיים והשטח הפתוח יכולים לגרום לי להרגיש, כשאני מנסה להתחמק מבלק ולילו שרודפים אחריי במטרה להמשיך לחקור את הכותונת המאולתרת שלי, שיושבת עליי מושלם ומתנופפת ברוח העדינה. "בלק, לילו, בואו" צעקתי להם ורצתי לאגם בחיוך, מרגישה שוב את הטבע שאיבדתי אתמול, מרגישה שוב את הבית, את האדמה מתחת לרגליי היחפות ואת הפרסות של בלק ולילו מאחוריי.
החיוך לא ירד מפניי גם כשהגעתי מתנשמת לאגם, באיחור אחרי בלק ולילו שכבר עמדו ושתו בנחת, ורוגע עמוק הציף את הלב שלי אל מול התכלת. הרוגע שחיפשתי כל כך הרבה בארמון עטף אותי במקום שבו הרגשתי בטוחה, נושמת את האוויר הקריר וקופצת לאגם בצעקה דרמטית שנועדה לגרום לבלק לבוא אחריי. פתחתי את עיניי למים הטורקיזיים והקפואים, נשארת בכוונה בפנים כדי להתרגל לקור. הבטתי על גופי, על עורי החיוור והצלקות שבלטו מתחת לחולצה שהפכה שקופה. הוצאתי את ראשי מהמים, מרגישה את גופי קפוא ומעבירה את ידיי על שיערי, מזיזה את הפוני שהספיק לארוך מפניי ומביטה בחיוך לעבר בלק ולילו.
בלק ולילו לא שם.
"בלק?" צעקתי ושחיתי במהירות לחפש אותו ואת לילו, איפה שזה לא יהיה, לפני שהם יכנסו לארמון בלעדי וביום השני שלי פה כבר אעשה בלאגן.
המוח שלי המשיך לרוץ בדימיונות כשמגע בכתפי מלווה בצהלה הבהיל אותי, עד שהסתובבתי לסוס הרטוב והעצום שעמד מאחורי, מתנער ומשפריץ לכל עבר. "יופי בלק" נאנחתי, והתינוק המגודל שלי התנער בתגובה, סוחט ממני צחקוק.
"כאילו אני לא רטובה מספיק" העמדתי פניי רצינית והרמתי את האצבע אל גובה פניו, נוזפת בו. טוב, כמה שהצלחתי עד שהוא ליקק את ידי.
בלק סיים ללקק את ידי והסתובב, גורם לצחוק להתגלגל מתוכי וללילו לרקוע ברגליה בתוך האגם בדרישה מוגזמת ליחס.
בחנתי אותו כשעמד בלי לזוז גם כשלילו התחילה להשתולל באגם ובלק מביט בה בלי לזוז. דקה אחר כך לילו רצה צמוד אליו בתוך המים, מוכיחה את החוזק שלה במבט גאה שהופנה לבלק והוא בתגובה הצטרף לריצה שלה, שניהם מתחרים אחד בשני ובעיניים שלי שהתחילו להתעייף מרסיסי המים והמהירות הגבוהה.
צחקתי באושר מולם, מחייכת מול נוף יפהפה והשמש שחיממה את כתפי שהיו מחוץ למים ואת עורי החיוור. טיפסתי על העץ צמוד לברזיות המים הגדולות ומצאתי ידית עצומה שחוברה לברזיות. ניסיתי להזיז אותה בעם יד אחת והייא זזה סנטימטר בקושי, כאילו צוחקת עלי.
הוספתי את ידי השניה והתיישבתי על ברכיי בניסיון שני וכושל לפתוח את הברז המזורגג, עד שיד גדולה עטורת וורידים וסקסית להפליא באה מאחורי כתפי ופתחה את הברז בקלות מגוכחת.
הסתובבתי לעבר אליל עם עיניים כסופות-אפורות שהבריקו ונצצו בשמש בנחישות, קו לסת משורטט כמו כל פניו, שיער שחור כמו הלילה וסקסאפיל שנטף מגופו החטוב שסרקתי בלי בושה.
כתפיים רחבות, גב רחב וגוף פלדה עצום, באזור 180 סנטימטר. עיניי סיימו לעבור עליו והבנתי שעיניו מקובעות על עיניי.
"אז את הנסיכה" הוא אפילו לא שאל. הקול הצרוד והנמוך שלו קבע עובדה כמו העובדה שהגוף שלי נדרך לידו, ושהמים באגם רטובים.
"היי?" מלמלתי בבלבול, מרגישה את הסומק מציף את פניי ואת החוצפה האופיינית לי נעלמת רגעית. אמבר, תתאפסי על עצמך. תסתכלי לדוגמן המזויין בעיניים המשגעות שלו ותראי לו שהוא לא מזיז לך. למה כל הגברים בארמון הזה כאלה מושכים לעזאזל? איך מתפקדים פה?
הוא לא החזיר שלום, ולא נתק את עיניו מעיני שבערו מהרצון להתחמק מהמבט שנתן הרגשה שהוא קורא את מחשבותיי.
פאק, פאק, פאקינג פאק. תעיף את העיניים שלך ותגיד משהו לפני שאשתגע מהסקס אפיל המזויין שלך.
"מי אתה?" שאלתי בניסיון לשמור על קולי יציב, גאה בעצמי שהצלחתי לדבר ליד היצור היפה הזה.
YOU ARE READING
נסיכת האורווה
Romance"נסיכה שלי" מלמלתי ונשקתי למצחה. "אני באמת נסיכה, מר-אדון-הבן-של-השר-יועץ-ניק-השני" היא מלמלה במהירות מתוך שינה, ממקמת את ידה על ברכי בעדינות. "ואת באמת שלי, מוגלי מתנשא ויפהפה שכמוך" "אני של עצמי" היא הכריזה במרדנות, עם ניצוץ שובב בעיניים, קוראת...
