נסיכת האורווה

*אמבר*

ליאו פשוט עמד שם, עיניו חופרות בי בורות של תשוקה. שים את השפתיים שלך על הצוואר שלי, לא את העיניים, מניאק.
"אנחנו יכולים?" החיוך המתוק של קאיה ירד ועיניה נפערו. הכדור נפל על הרצפה כששאר הילדים הביטו בי בהלם מוחלט, ומיד המולה פרצה.
"כן, בבקשה!"
"כן!!!" עירבוביה של קולות נשמעה במקביל, צעקות והתרגשות. "יש פה ילדה קטנה. היא ישנה. אני לא צריך להגיד מה אתם צריכים לעשות, נכון?" ליאו אמר בחדות, והמילה הראשונה שיצאה מפיו השתיקה את כולם. הוא אימץ את אייבי עוד יותר לחיקו, ומבטי התקבע עליו.
"יש שם אוכל?" קובו שאל, מהסס.
הורדתי את עיניי מליאו, שהתקרב אל קובו והתכופף אליו. כל הילדים הסתכלו על האליל היפה הזה ביראה ברורה.
"אתה מפחיד אותם!" נזפתי בו וחבטתי בכתפו בעדינות, מנסה לגרום לו לנתק את הקשר עין עם קובו שבמילא היה מפוחד.
"Ancora una volta alzerai la tua mano su di me, io ti alzerò su di me"

ליאו הפתיע אותי באיטלקית שוטפת, שפה שלא דיברתי מאז שגרתי אצל אסיה.
שחזרתי את מילותיו בקפידה בניסיון לעכל אותן, ואת זה שהוא יודע איטלקית. את זה שהוא יודע שאני יודעת איטלקית פאק.
הוא הביט בפניי בחיוך קטן בזמן שניסיתי לפרש את מילותיו ממה שזכרתי מילדותי המודחקת.
'עוד פעם אחת שתרימי עליי יד, ארים אותך עליי' הפירוש הבזיק במוחי, ופתאום נהיה בחדר נורא נורא חם.
פאק.
ליאו הבין שהבנתי וקטע את קשר העין לטובת קובו. הוא הביט בעיניו הקטנות ברצינות תהומית.
"אל תפחד.. קובו, נכון? מתי אכלת פעם אחרונה?" הגלדיאטור העצום שאל את הילדון שלא הבין למה מפלצת פונה אליו.
"שלושה ימים.." מלמל בהיסוס.
"באו לשים פה רעל לנחשים על הרצפה, ואכלתי מהלחם שנשאר עליה.. הקאתי המון, ומאז אין מה לאכול" קובו סיפר במתיקות תמימה כל כך לליאו, ושיערתי שהוא בן 6. פניו של ליאו הרצינו אפילו יותר, וידעתי שהמוח שלו עובד על פול כדי להבין כמה מצבו של קובו חמור.
"תבוא איתנו לארמון. אני רופא, אטפל בך. בסדר?" ליאו הושיט את ידו שלא החזיקה באייבי לקובו והרים גם אותו. האסימון שהבן אדם בגודל של הר סוף סוף נפל לי, ואחזתי בידה של קאיה.
"הולכים" קבעתי, ותריסר הילדים הלכו מאחוריי.
הילדונת בת ה9 ונער בן 11 ריכזו את הילדים, מובילים אותם החוצה. לא ציפיתי לראות שם את בלק, לילו וקאזו שלא זזו מהכניסה לבית היתומים.
"היי בלק. אל תפחדו, הם לא עושים כלום" הרגעתי את הילדים, מודעת לרתיעתם. רק קאיה קפצה על ההזדמנות וחיבקה את רגלה של לילו באהבה מוגזמת.
"היי, בייבי. בואי תעלי על הגב של בלק" מלמלתי לעברה, מנסה לתפקד תחת עיני הקרח שקובעו עליי.
העליתי את קאיה, קובו שליאו הוריד מידיו ישירות על בלק, הילדונת בת ה9 שמסתבר שקוראים לה צ'ארלי וקפצתי על גבו הרחב מאחורי כולם. ליאו העלה את הנער בן ה11 על קאזו שעקב אחרי בלק, שלא הסכים לתת ללילו ללכת בלעדיו כך שהיה מספיק מקום לכולם.
תוך שתי דקות כולם התמקמו, כולל אייבי שעוד ישנה בידיו של ליאו והנער שכיוון את קאזו, ויצאנו לכיוון הארמון.
"ליאו" קולי רעד כשפניתי אל המלאך השומר של אייבי.
"כמה בתי יתומים יש באיזור?"
שאלתי, מתחרטת על שאלתי תוך שניה בגלל הבעת פניו.
"8."