נסיכת האורווה

*אמבר*

נשמתי עמוק וריסנתי את הדמעות שהאלימות של מארק איימה להוציא ממני. נשברתי לחלוטין כשליאו הופיע מאחורי, והקול העמוק שלו קרא לי בביטחון. במקום לצעוד אליו ולהעמיד פנים שאני בטוחה ברחתי לכיוון השני, אפילו לא בודקת שבלק אחריי. החוש האבהי שלו התפתח כנראה, כי הוא לא נשמע מאחוריי, והגורים לא היו מספיקים לבוא אחריי. נשמתי עמוק כדי להרגיע את ריאותיי, והמשכתי לרוץ ליציאה באדרנלין.
המוח שלי קדח חשב רק על דרק. על דרק ועל כל האלימות שהייתה בילדות שלי. "אמבר!" צעקתו של ליאו נשמעה מרחוק, מוכרת וזרה כל כך בו זמנית. כאב לפת את בטני כשנזכרתי מה גברים מסוגלים לעשות, והגברתי את מהירות ריצתי, מסנוורת מהדמעות.
שומר נכנס לשדה הראייה שלי פתאום ובלמתי בקיצוניות.
"לא שמעת על להאט?" הוא נזף בי, הביט בעיניי ומבטו השתנה לאימה.
"סליחה.. סליחה נסיכה" השתחווה ארוכותולא הרים את פניו.
"קום" התעשתתי ואישרתי לו בהינד ראש, ממשיכה בריצתי אל היציאה. תוך דקה נוספת הגעתי, בולמת בפעם השניה לטובת העמדת פנים.
"תפתחו את הדלת" פקדתי ברשמיות, והדלתות העצומות נפתחו לפניי.
רצתי החוצה, מאושרת שברחתי מהכלא החדש והיפה שלי. ידעתי שאחזור- רק כי בלק, רומיאו ויוליה שם.
התמקדתי בהם, אך מוחי התעקש לעבור לחשוב גם על ארתור, על עומר.. ועל ליאו.
הגבר המסתורי הזה שבקושי הכרתי, והפנט אותי.
האטתי את ריצתי ליד מבנה גדול יחסית, ונשענתי עליו לנוח ולהסדיר נשימה. במקום להירגע נבהלתי כשילדה קטנטנה תפסה את ידי בעדינות, מחייכת חיוך מקסים. "היי, את הנסיכה!" היא חייכה והצביעה עליי, חושפת גומות מתוקות.
"ומי את?" שאלתי בסקרנות, מביטה בה. צבע עורה כהה אך לא שחור. שיערה המתולתל אסוף בקוקו גבוה שקיפץ לכל כיוון, עיניה השחורות ואפה הסולד השתלבו עם הגומות ששיוו לה מראה מתוק במיוחד.
"אני קאיה, ואני יתומה!" הכריזה בגאווה כאילו זכתה בלוטו. זרמתי איתה.
"גם אני! תביאי כיף"
ידה הקטנה נפגשה עם ידי במהירות וחיוך יפהפה קישט את פניה.
"מאיפה צצת?"
"מהבית יתומים. איך קוראים לך?"
"אמבר. נוכל להיכנס יחד, קאיה?"
"אמבר... אמבי! כן, בואי, אני אכיר לך חברים חדשים!! היי, קובו! אמבי הנסיכה באה לשחק איתנו!!" קאיה צעקה בתמימות ומשכה את ידי לתוך בית היתומים, בניין קריר ואפל יותר מליאו.
גאד דאם.
התחשק לי להסתובב ולברוח לצד השני, ולקחת את כולם איתי ביחד.
"היי" ילדון ביישן עם עיניים כחולות ענקיות הביט בי, והשפיל את מבטו לרצפה.
"היי, נסיך קטן" חייכתי אליו, והוא זקף את ראשו לאט.
"גם אני נסיכה" קאיה מלמלה בגאווה ונשקתי לראשה, מאשרת את זה בצורה חד משמעית.