נסיכת האורווה

*אמבר*

"עם כל הדם שזורם לך לפנים בדקה יהיה לך נמק בכל שאר הגוף." הוא נהם וגומות יפהפיות הופיעו לשניה על לחייו. הוא העביר את מבטו על גופי דרך המים כאילו הוא רואה את גופי בבירור וגרם לי לנשום נשימות מהירות ורדודות. ליאו, תעיף את המבט שלך, המים רטובים מספיק בלי התוספת מבין הרגליים שלי, בן זונה חתיך.
"אם יהיה לי נמק זו חד משמעית אשמתך" מלמלתי מתחת לאפי, מודעת לחיוך היפהפה שעולה על פניו. למה הוא אפילו יותר חתיך כשהוא לא רציני?
"סליחה?" הוא שאל בשעשוע.
"הטקט שלי נשאר ביער, מצטערת. יש מצב שאתה חוזר למקום שממנו באת כדי שאוכל לצאת מפה בלי להחליף צבעים?"
ליאו לא הגיב, הוא פשוט תפס את חולצתו והוריד אותה בתנועה חלקה שגרמה לרגליים שלי לאבד תחושה.
"מה- ליאו, מה?" שאלתי עם פה חצי פעור, סוקרת את שרירי הבטן המפוסלים שלו ומאבדת תחושה בשאר הגוף.
"אם לא הייתי לומד רפואה קודם הייתי מזמין לך את כל רופאי הארמון ביחד. את מחליפה צבעים, תנשמי. אני לא מתפשט מולך. צאי החוצה ותחליפי את החולצה לחולצה היבשה. אני אשרוד בלי חולצה כמה שעות. ואל תדאגי, אני לא מסתכל."
כמה דברים ליאו:
קודם כל, אתה תשרוד בלי חולצה כמה שעות, אבל כל בת אפשרית שתראה אותך ככה תמות ממכת חום פתאומית או הצפה בין הרגליים. לא מתחשב מצדך בכלל.
דבר שני, אני לא דואגת שתסתכל, אני דווקא ממש בעד.
ליאו נשכב אחורה על שורשי העץ, הניח את ידו השמאלית על עיניו המטריפות ולא זז. יצאתי מובכת מהנחל, מורידה את חולצתו הרטובה באיטיות ומביטה בו שוכב מולי בלי חולצה מפוסל ושזוף, מצאתי את עצמי נהנית להתפשט מול עיניו העצומות, כשהוא לא מודע למבטי הרעבים שסוקרים את שריריו ופניו המשורטטות.
הרגשתי את הרוח הקרירה על כל גופי הרטוב ועוררות קשה יותר תקפה את גופי, גוררת למוחי רעיונות מלוכלכים שביצעתי בחיוך חצוף.
הושטתי את ידיי בחושניות, מדמיינת שליאו מסתכל ובוהה בו, וסחטתי את החזיה שלי ואת שדיי בחוזקה, נאנחת מהמגע שאליו הגוף שלי התחנן מהשניה שליאו הגיע ומרגישה את המים שנוטפים כשראשי נמשך אחורה בהנאה.
_פאק, להתאפס, למלאך יש חברה בוודאות וכנראה שאת עם הזיות והוא הולוגרמה של  אלוהים ששוכבת מולך._
"כמה זמן להחליף חולצה?" קולו העיר אותי מהחלום המתוק על ידיו ממוקמות על שדיי במקומי.
"דווקא חשבתי שאת לא כמו רוב הנסיכות" עקץ אותי בקול צרוד וסקסי שזירז אותי ללבוש את חולצתו היבשה. חולצת V שחורה וחלקה שהפילה לי אסימון.
הריח הטוב שהיה לחולצה הקודמת ויש גם לזו זה הריח שלו.
פאקינג פאק.
"תשמרי אותה, היא יפה עלייך". הוא הרים את מבטו אליי וגרם לניצוץ בבטן התחתונה שלי להידלק מחדש ולהבעיר שריפה בתוכי.
יופי, ליאו. שלחו אותך להרוג אותי עם עיניי הקרח הכסופות שלך, שאיכשהו רותחות כלכך?
"הסוסים הלכו לאורווה חזרה, כנראה" הוא חזר להיות ענייני והסתכל על האגם הריק בזמן שחיפשתי את לשוני.
"כן, כנראה" מלמלתי בתגובה כשהוא נעמד עם כל ה1.90 שלו ובחן אותי.
"יש לי אימון שחייה, נסיכה" בטני התכווצה מהכינוי כשהוא קפץ ראש לתוך האגם וחתר במהירות מדהימה לעברו השני בתנועות שהדגישו את כל שריריו המבריקים במים, והמיס אותי.
אני חושבת שהרגליים שלי התאחו עם שורשי העץ, כי אני לא מצליחה או רוצה לזוז. הבטתי בו מגיע לקצה האגם וחוזר, עוצר צמוד לגדה שאני עומדת עליה ובוחן אותי בשעשוע, משיערו נוטף מים שזולגים על פניו ושרירי החזה המטריפים שלו. אם לא אלך עכשיו אני אאבד את זה, כי ממש אין לי תחושה ביד חוץ מתחושה מסויימת של רצון עז להרגיש את העליות והמורדות של הקוביות שלו ממש מתחת לאצבעות שלי.
"אל תחכי לי, נסיכה. ייקח לי זמן" הוא פקד בלי להשאיר מקום לוויכוח או זמן לענות ויצא לשחיה נוספת, משאיר אותי עם החולצה שלו והפנטזיות המלוכלכות לראות אותו מבריק מזיעה, ולא מהמים שגולשים על גבו. עיקצוץ מעצבן בין רגליי הזכיר לי שיש לי רגליים, וכדאי שאשתמש בהם לפני שליאו יחזור, והעיקצוץ יהפוך למשהו אחר לגמרי.
"פאק" מלמלתי לעצמי כשאיבדתי את שיווי משקלי בין שורשי העץ ומיהרתי להתייצב, מנסה להתקדם את רחבת הדשא לפני שאאבד את זה לגמרי.
הלב שלי פעם במהירות מפתיעה כשראיתי את בלק ולילו מנשנשים עשבים צמוד לאורווה, והחלטתי שגם לשאר הסוסים מגיע חופש. נכנסתי אל תוך האורווה וראיתי סייח יפהפה בצבע חום בוהק עם רעמה בהירה שגלשה על צווארו באחידות עומד בתוך תא קטן, ומביט בי בעיניי שקד גדולות. סרקתי את האזור בחיפוש השם שלו, וכשלא מצאתי החלטתי לתת לו שם בעצמי. "קאזו", אמרתי ברכות והושטתי את ידי בין עיניו.
הוא התקרב לאט ונתן לי ללטף אותו בחשש. ליטפתי אותו בחיוך, מודעת לחלוטין לעובבדה שהתאהבתי בסייח תוך שלוש דקות בקושי, בחרתי לו שם ועכשיו אני הולכת לשחרר אותו על דעת עצמי, לפני שיקראו לי לארוחת צהריים.
"קדימה, קאזו" חייכתי אליו כשפתחתי את שער התא שלו, מאפשרת לו לדלג החוצה בשמחה, אך פי נפער כשבעקבותיו רצו גורי כלבים פרוותיים ומתוקים שהתפזרו על כל המדשאה. פאק, אמבר, שחררת סייח ו1.. 2.. 9 גורי כלבים שרצים על הדשא, סליחה, 11.
ניסיתי להחזיר את התחושה שאבדה ברוב גופי מהשאלה של איך יחזרו פנימה, אבל לעזאזל, הם כל כך מתוקים כשהם משחקים ככה. אושר עמוק הציף את חזי ודאגותיי התפוגגו לאוויר כשגור אפור-שחור עם עיניים כחולות נשך את אצבעות רגליי, מנסה לשחק.
"אווו" נמסתי. "אתה כזה חמוד" צחקתי והתכופפתי להרים אותו, מביטה בעיניו הבוהקות כשניסה לתפוס את ידי בשיניו.
"כלכך קוראים לך רומיאו" נישקתי את אפו של היצור המתוק ושחררתי אותו, רצה לעבר הסייח שהסתובב בין רגליהם של בלק ולילו ההמומים ו10 כלבים ששיחקו שם, ורומיאו הקטן שרץ אחריי.
גור בצבע שמנת עם עיניים גדולות קפץ על רומיאו, מפיל אותו על בטנו ונשכב על גבו צמוד, מתחכך בדשא.
"את בכלל בת" ליטפתי את בטנה של הגורה היפהפייה בצבע שמנת, שכירסמה את אוזנו של רומיאו. "ולך קוראים יוליה" הוספתי, מרוצה מבחירת השמות שלהם.
כל 11 הגורים התפרסו בריצה על רחבת הדשא, והסייח נעמד מלפניי, בוחן את השטח.
"בוא, קאזו. לאט לאט" מלמלתי והתקרבתי אליו בביטחון, מושיטה את ידי לעבר רעמתו. הוא נשאר במקום, גורם לאושר להתפשט בחזי, כשהבנתי שאני בטבע. טבע שונה ממה שהכרתי, אבל טבע. 11 יצורים מתוקים שמתרוצצים על הדשא, סייח מושלם שנתן לי ללטף אותו, לילו היפה ובלק הנסיך שלי שרצו יחד על רקע השמיים הכחולים, האגם וההרים הרחוקים.