נסיכת האורווה

*אמבר*

"גם הוא נטש. ראית מה זה?" רטנתי ליוליה כשארתור עזב עם כמה מאות חיילים מאחוריו. "אל תסמכי על גברים, יול" הנסיכה הקטנה נשנשה את האצבע שלי, לא מקשיבה בעליל.
התרוממתי מהרצפה, מתכננת לפלוש למטבח ולנשנש משהו טעים. כשעומר שאלה למה אני מתגנבת ולא פשוט מבקשת, הבהרתי לה כמה כיף זה כשהצטרפה אליי לסיבוב קטן מאחורי השף הרוסי שלא הפסיק לקלל בצרורות.
עומר בערך בגילי. היא בת 18, אחרי שושלת של משרתים הגיע תורה, והיא כל כך עדינה.
עברתי את הדומרים בכניסה עם בלק ושני גורים שעקבו אחריי, וסימנתי לבלק לעצור בכניסה למטבח. הגורים החליטו שבלק הוא אבא שלהם או משהו כזה ונשארו בכניסה איתו, צמודים לרגל שלו. הגנבתי מבט פנימה, רואה את מארק. סו שף עצבני, שגרר אחריו את עומר, לופת את ידה בחוזקה ששיתקה אותי. "זונה!" הוא התאפק לא לצעוק וסטר לה בתנופה שהעיפה את פניה לצד השני. אם הוא לא היה מחזיק את ידה, היא הייתה מתרסקת.רגליי זזו מעצמן אל החדר השני בו הם עמדו, והבטתי מהכניסה, נושמת עמוק ואוזרת אומץ להיכנס למרות הטריגר שהרעיד  את כל גופי. עומר ירקה דם והוא בתגובה ריסק לפניה אגרוף נוסף שהשמיע רעש פיצוח מצמרר. רצתי פנימה אל עבר עומר אך היא לא ראתה אותי, היא רצה אל היציאה, ידיה על פניה בשניה שמארק שחרר את ידה והביט בי.
"למה?!" צעקתי עליו בשבר, מתוסכלת ורועדת והבטתי על הדם הטרי שלה על הרצפה. הוא משך בכתפיו באדישות.
"מרסיי אמר להעניש אותה"
"מרסיי? הרוסי המגודל?" שאלתי בזעף, דמעות בעיניי מכך שזה מקובל. זו עומר, היא עדינה מדי! מה יכלה לעשות כבר?
"כן" הפטיר לעברי
"כן נסיכה, ביריון" התעצבנתי, מודעת לכמות הכוח שיש לי עליו. פעם ראשונה שהכוח היה בעיניי אפשרות חיובית להשפיל מישהו עד כאב.
"כן, נסיכה" מלמל בכניעה, נואש לעשות מה שיגידו לו- לא משנה אם אני, מרסיי, המלך או החשופית שראיתי בגינה תגיד לו.
"מה עומר עשתה?" דרשתי לדעת, מניפה את אצבעי באיום.
"המשרתת? היא לא שאלה מספיק בקול מי רוצה לשתות"
"זאת עומר!!! תעזוב אותה בשקט" אמרתי בארס, עצבנית לחלוטין על הארמון הדפוק.
"כן גבירתי" הוא הרים את ידיו. החלטתי לנצל את הכוח המזוין שקיבלתי.
"תשכב על הרצפה" פקדתי עליו. הוא גיחך, אך הבין שאני רצינית וביצע את פקודתי. הופתעתי מרמת הציות שלו. הצבעתי על הכניסה לחדר ודרשתי ממנו לשכב שם. משם היה מעבר למסדרון חיוני, ככה שהוא חסם את הכניסה בצורה מופתית, ולא היה אפשר לעבור בלי לדרוך עליו או לקפץ מעל גבו הרחב.
"גברים שמרביצים לנשים הם סמרטוט" הטפתי לו, מניחה לדרק לעלות לדמיוני.
תפסתי סמרטוט מהרצפה ופרסתי על גבו.
"נסיכה... אני-אני רק עשיתי מה שאמרו לי" מלמל, משתדל להרגיע אותי. מאוחר מדי, דפוק.
"סמרטוטים לא מדברים" ריסנתי את עצמי.
"המשפט היחיד שתוכל להגיד זה אני סמרטוט פחדן, תדרכו עליי. מובן?" התאכזרתי אליו ונשכתי את שפתי כשנזכרתי בצליל ההתפצחות של ארובת העין של עומר. הוא הנהן, והרמתי את מבטי ישירות לפנים יפהפיות עם עין נפוחה וחיוך רחב.
"אמבר" קולה החלש של עומר בקושי נשמע.
"עומר, את בסדר??" שאלתי אותה בלחץ, מודעת לנפיחות בפניה כאילו הן שלי.
"אהיה בסדר"
"בואי" קראתי לה ועברתי מעל מארק, דורכת על גבו בטבעיות. עומר היססה אך עשתה את זה אחריי בחיוך קטן.
"תראי!!" הראיתי לה את הגורים הקטנים ועיניה נפערו באהבה. טוב, העין הבריאה שלה.
"הם מושלמים."