רעש הבלנדר היה הדבר הראשון ששמעתי, עדיין שוכבת במיטתי. הצמדתי את הכרית על הראש ונאנחתי. זה היה הדבר היחיד בערך שעשיתי בשלושת החודשים האחרונים.
הבטן שלי געשה והתכווצה, שכחתי מתי אכלתי בפעם אחרונה. לעזאזל שכחתי מתי בכלל התקלחתי... הסתובבתי ונשארתי לשכב על הגב, התריסים המוגפים מונעים חלקית את כניסת קרני השמש אבל לא את רעשי הרחוב.
"לעזאזל איתך אליס ועם השייקים הירוקים שלך." רטנתי.
ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לה מפתח חירום לדירה שלי אבל עם כל סיפור הפשע הגואה בסביבה שלנו בשנים האחרונות והסכנות האורבות בסמטאות החשוכות, זה הרגיע אותה לדעת שלשתיינו יש אחת את השנייה.
חברות נפלאה צמחה בינינו בשנים שגרנו בשכנות בבניין בן שש הקומות, לא הכי מפואר בניו יורק אך מספיק נקי בשבילי וקרוב לעבודה.
עבודה שכבר לא הייתה לי...
"בוקר אור רגזני" אליס נכנסה לחדר בחיוך מרוח מאוזן לאוזן.
"הנה קחי, הכנתי לך שייק בריאות שיכניס לך קצת נוטריינטים לתירוץ העלוב שלו את קוראת הגוף"
"בוקר אליס, את לא צריכה לבדוק אותי כל יום...אני עדיין נושמת, ברגע שאתחיל להסריח את תהיי הראשונה להרגיש"
היא גלגלה את עיניה החומות המלוכסנות קלות כלפי מעלה כשל סירנה "איזה מן חברה אני אהיה אם אתן לך להירקב פה לאיטך עד שהחתולים של דניס ימצאו דרך להיכנס אלייך לדירה ולאכול אותך"
צחקתי, שתינו היינו על אותו הגל, עם ההומור השחור שלנו והעבר הפגום. שתי נשמות תועות שמצאו את דרכן אחת לשנייה.
"אני רואה שקמת במצב רוח שמח במיוחד היום שהחלטת להציק לי לפני העבודה" התיישבתי במיטתי.
היא עיקמה את אפה וניגשה לפתוח את החלון. "מתי פעם אחרונה התקלחת??? או יצאת מהבית" היא ניגשה אלי, העיפה ממני את השמיכה והגישה לי את השייק ספירולינה אוכמניות וחלב עזים.
מבטה היה מודאג והיא לא הורידה ממני את עיניה עד שלא סיימתי לשתות את כולו.
"לפחות אני רואה שאת עוד אוכלת...אחרת הייתי באמת דואגת שאת בדיכאון" היא שילבה את ידיה על הסוודר החום המזעזע ביותר שאישה יכלה ללבוש אך בגלל שהייתה זו התלבושת החסודה שלה לתפקיד מחנכת בבית ספר הקתולי היוקרתי לילדות של כל עשירי ניו יורק והסביבה לא הייתה לה ממש ברירה, חוץ מלהסתיר את רגליה הארוכות וגופה החושני עם כל עיקוליה הנשיים.
"את יודעת שאם הייתי גבר לגמרי הייתי מפשיטה אותך כאן ועכשיו וגואלת אותך מהתלבושת המכוערת הזאת" אמרתי לה.
קול צחוקה התגלגל בדירה ותלתליה השחורים קפצו עם כל תנועה.
"אני שמחה שאת אוהבת אותה ויוי כי יש לי חדשות נפלאות עבורך! זוכרת את הנזירה המטורללת שלימדה את שיעורי הביולוגיה בבית ספר? אז היא התמכרה לפטריות שהיא גידלה בבית שלה. ואת לא תנחשי מה!" עינייה נצצו כשלפתה את ידי וחייכה אליי.
YOU ARE READING
השקרים שמספרים באפלה-IN DARKNESS WE FALL
Romanceהסיפור הזה לא הולך להיות קל ובטח שלא יפה. לא מיועד לקריאה מתחת לגיל 18. הסיפור מכיל טריגרים רבים. לא לבעלי קיבה חלשה. רומן מאפיה על הנפילה לתוך החשיכה והמאבק להשתחרר מהאופל שחודר ללב. כל האירועים שמסופרים הינם ממוצאים ואין קשר למציאות-כל דימיון מ...
