יצאתי מחדר האמבטיה זעופה, דאנטה הצליח להרוס לי את המצב רוח. באיזה זכות הוא מדבר עליי עם רוזה??? הוא ידע שאני שומעת הכל!
הבטתי לסלסה, הבגדים המלוכלכים שלי נעלמו. הרגשתי חשופה כל כך בחדר העצום הזה עומדת במגבת בלבד.
הטלפון נעלם מהשידה. התכופפתי לחפש אולי הוא נפל מתחת למיטה.
לא. הוא לא היה מתחת למיטה.
פתחתי שלל מגירות. הלב שלי התחיל לדפוק במהירות.
הוא לקח לי את הטלפון??? לא! אין ממצב שבעולם!
שחררתי צעקה קטנה של תסכול והתיישבתי על המיטה מובסת. היא הייתה רכה והמצעים נעימים למגע, האוויר הקריר שנכנס מהמרפסת הביא איתו ניחוחות יסמין והניע את הווילונות בקצב מהפנט.
במקום אחר, בחיים אחרים, בסיטואציה אחרת הייתי שמחה לבלות את היום שלי במקום מרהיב כל כך, אבל לא היום. לא אחרי מה שקרה.
איך אני מתחילה לשקם את חיי? איך אני יוצאת מהסיטואציה הזאת?
נקישה קטנה על הדלת העירה אותי ממחשבותיי.
"מיס?" נערה צעירה בעלת שיער חום בהיר אסוף לפקעת הציצה לתוך החדר לבושה בשלה שחורה וסיר לבן קטן, בדיוק כמו רוזה.
"כן?".
היא נכנסה לחדר עם ראש מורכן ושאלה "אם את מוכנה אני אקח אותך לחדר האוכל עכשיו"
החנקתי חיוך ונעמדתי.
"אין צורך לקרוא לי מיס" אלוהים יודע שאני רחוקה מזה... "את יכולה לקרוא לי אווה ואיך קוראים לך?"
היא עדיין לא הביטה בי ראשה מורכן. "לוסיה, מיס"
"נעים מאוד לוסיה" אמרתי בחיוך. "באמת שאין צורך לקרוא לי מיס. בבקשה תקראי לי אווה, למה את לא מרימה את הראש?"
ראיתי סומק מציף את לחייה.
"זה בגלל מה שגרמתי לך להגיד לבוס שלך?" שאלתי בחצי צחוק, ניגשתי לכיוונה.
"הוא לא נזף בך אני מקווה או הרביץ לך???" שאלתי בחשש פתאומי.
"לא! לא! בחיים לא." היא הרימה את ראשה במהירות.
"אז הכל בסדר" שחררתי נשימה.
"בואי נכיר כמו שצריך" הושטתי לה את ידי. "אווה מייקלסון, השבויה החדשה שלך הבוס שלך".
היא נרתעה מהמילים שלי.
לא התאפקתי וציחקקתי לה בפרצוף. "סליחה. יש לי חוש הומור מפגר לפעמים, טראומות ילדות וזה..." עדיין החזקתי את ידי מושטת לכיווני.
היא הביטה בי בחשש ואז לקחה את ידי ולחצה אותה.
"לוסיה גאלו"
YOU ARE READING
השקרים שמספרים באפלה-IN DARKNESS WE FALL
Romanceהסיפור הזה לא הולך להיות קל ובטח שלא יפה. לא מיועד לקריאה מתחת לגיל 18. הסיפור מכיל טריגרים רבים. לא לבעלי קיבה חלשה. רומן מאפיה על הנפילה לתוך החשיכה והמאבק להשתחרר מהאופל שחודר ללב. כל האירועים שמסופרים הינם ממוצאים ואין קשר למציאות-כל דימיון מ...
