אדום זה הכאב החדש

לב כואב זה לב מאוהב || פרק שני

אריאל
הבטתי בשעון והשעה הייתה כבר תשע בלילה והבית ספר נגמר באחד וחצי. הייתה לי הרגשה שהוא יגיע מאוחר לכן התארגנתי עשר דקות לפני תשע וחיכיתי בסלון למרקוס שיביא לי את השיעורים, אני לא יודעת למה אבל היה לי צורך להרגיש יפה לכן שמתי איפור וחצאית קצרצרה עם חולצת צווארון בצבע שחור שצמודה לגוף "לאן את הולכת?" שאל אבא וחשבתי על תירוץ כמה שיותר מהר "סתם עשיתי כמה תמונות" שיקרתי לו ואני בדרך כלל לא נוהגת לשקר לאבי אבל יש מקרים שחייב "פעם היה תמונות שחורות, הדור של היום מקולקל" נאנח אבא וגילגלתי את עיניי. דפיקה בדלת הסיחה את דעתו של אבא שכנראה חשב על התמונות של פעם וצעד לעבר הדלת "אבא אפשר קולה? אני אפתח" קמתי ממקומי במהירות וצעדתי לעבר הדלת "כן בטח" אמר והלך למטבח, פתחתי את הדלת ודמותה של נויה הופיעה מול עיניי "מה את עושה פה?" שאלתי בבלבול "מרקוס אמר להביא לך שיעורים" אמרה והייתה נראת מעט מבולבלת ולא מרוכזת "תודה" אמרתי וחיבקתי אותה חזק "בואי כנסי" זזתי לצד כדי שהיא תכנס והיא נכנסה פנימה והניחה את המחברות על השולחן "לאן את יוצאת?" שאלה ומבטה נהפך למיואש ומאוכזב "אני חשבתי שלא קורה כלום!" לחשה בעצבים והתקרבה אליי "באמת לא קורה כלום!" לחשתי לה באותו טון "זה נראה כאילו הוא הולך לזיין אותך" המשכנו ללחוש כדי שאבי לא ישמע אותנו מדברות על המורה שלנו בצורה גסה "אני התכוונתי לבוא אלייך ושנצא לבלות לא חיכיתי לאף גבר" הרמתי מעט את הטון והיא הנהנה כהבנה "אז לא קורה כלום?" שאלה כדי להיות בטוחה "מבטיחה" הבטחתי את מה שאני מנסה לעשות בידיעה שהיא חושבת שלא קורה כלום ושאין בנינו מבטים "קחי אריאלו" הושיט אבי את הכוס לידי ולגמתי ממנה "תודה" הודתי לו לאחר שסיימתי את הכוס "שלום נויה" אמר אבא וחיבק אותה "היי אבא, אנחנו הולכות לסרט אפשר מאה שקל?" שאלתי ועשיתי לו עיניי כלבלב "אוי נו לא רק העיניים האלה" אמר והמשכתי לעשות לו עיניי כלבלב "אוקיי אוקיי בסדר" אבא נכנע לי והוציא מהארנק שלו מאתיים שקל ושם בידי "מאה לך ומאה לנויה" אמר ושנינו קפצנו מאושרות ושמחות בידיעה שיש לנו מספיק לשתייה ואלכוהול. כן, עוד פעם שיקרתי לאבא שלי, אבל זה שקר תמידי.
הגענו למועדון הכי שווה בעיר 'בימבה' שם תמים אבל בפנים הכל אופוריה אחת גדולה. אני ונויה יש זינקנו על הבר וביקשנו שוט וודקה "לחיים" אמרנו באותו הזמן והפגשנו את הכוסות שלנו ומיד שתינו הכל המכה אחת, הזמנתי לנו עוד שוטים ונויה סרקה את הרחבה "תגידי זה לא המורה שלנו?" שאלה נויה, הסתובבתי וחיפשתי אותו בכל הרחבה עד שמצאתי אותו עם בחורה יפת תואר היא נראת כמו מלאך. "בואי נלך להגיד שלום" אמרה נויה וישר קמה מהכיסא "לא, לא! בואי הינה" ניסיתי לעצור אותה אבל לא הצלחתי לתפוס את ידיה. הבטתי בנויה מדברת עם מרקוס לא יכולתי לשמוע מה היא אומרת בגלל המוזיקה הספרדית שמתנגנת ברקע. אחרי כמה שניות היא הצביעה עליי ומיד הסתובבתי לפניו של הברמן שהושיט לי את השוט ושתיתי את שניהם במכה.
אחרי חשיבה החלטתי ללכת לנויה ולהגיד שלום למרקוס ולבחורה שלידו "תודה לאל שבאת" נויה אמרה והניחה את זרועה על כתפי "אתן לא קטנות בשביל להיות פה?" שאל מרקוס ובחן את גופי מכף רגל ועד ראש בחיוך שובבי שניסה להסתיר. "קטנות? תכף אנחנו חוגגות שמונה עשרה" נויה לגמה מהבירה שהייתה מונחת על השולחן. לא הורדתי את עיניי ממרקוס ובתכלס איך אפשר?. "נעים מאוד אני ליה" הבחורה שישבה ליד מרקוס הושיטה לנו לחיצת יד ואישרנו "אני אריאל, זו נויה" הצגתי את עצמי ואת נויה שכבר שיכורה ובקושי מתפקדת "מרקוס אני חושבת שארי-" סתמתי לנויה את הפה עם ידי ופערתי לה עיניים, למה לעזאזל את חייבת לפלוט הכל נויה מילר. "ש..?" שאל "שכלום" עניתי "ליה אני שנייה בא אני צריך לדבר עם אריאל, חמש דקות חוזר" לחש לה אבל היינו קרובים כלכך שיכולתי לשמוע. ליה הנהנה ופינתה מקום לנויה "תשמרי עליה היא משוגעת" הודעתי לה במהירות והלכתי באותו קצב של מרקוס "אתה הולך מהר ואני עם עקבים!" צעקתי והוא הדביק אותי במהירות לקיר של השירותים "למה את במועדון הזה?" שאל בעצבים והבטתי בו במבט שואל אבל בפנים אני רוצה שימשוך אותי עוד פעם וידביק אותי לקיר "כי בא לי" השבתי בפרצוף פוקר פייס "תלכי הביתה המועדון הזה לא בשבילך" אמר בנשימה אחת. הסתכלתי על שפתיו ואני מתאפקת לא לזנק עליהם. מרקוס הרים את ראשי מהסנטר והבטנו אחד לשניה בעיניים "העיניים שלי למעלה" אמר ועיניו טיילו על פניי. עליתי על האסלה כדי שאהיה באותו גבוה כמו שלו. "תרדי למטה מיד" ציווה עליי ואני צקצקתי בלשוני "אני לא יורדת" אמרתי "תצטרך להוריד אותי" המשכתי והוא צחק והניח את אצבעותיו על גשר אפו. הצחוק הזה גורם לדגדגן שלי לפעום. "אני לא מוריד אותך את תרדי לבד" הודיע לי בקול מזהיר "בסדר אני יורדת" נכנעתי לבסוף, באתי לרדת ורגלי התעקמה אך כמעט נפלתי והוא מיד תפס אותי כמו כלה. הבטתי בעיניו וירדתי לשפתיו, החזרתי את עיניי לעיניו אבל עיניו לא הביטו בעיניי האלה בשפתיי. המרחק בנינו כרגע הוא אפסי, יכולתי לנשום את האוויר שלו. "כדי שנצא" אמרתי וקפצתי מידיו.
שחזרתי לקחת את נויה היא לא הייתה שם, רק ליה הייתה. "איפה נויה?" שאלתי את ליה "היא הלכה עם איזה בחור מהבית ספר" השיבה ואני נאנחתי "פאק..." מלמלתי לעצמי ושפשפתי את מצחי "המפתחות של האוטו אצלה" אמרתי והסטתי את שיערי לאחור "אנחנו ניקח אותך" אמר מרקוס והבטתי בו בחיוך רחב "תודה" הודתי לו והוא הרים את ידו לכיוון היציאה.
ישבתי מאחור מתופפת על יריכיי משעמום, הבטתי במראה ומרקוס הביט בי ומיד הסיט את מבטו "הגענו" אמר מרקוס ויצא לפתוח לי את הדלת "תודה" יצאתי מהרכב והבטתי בו במבט מאוהב, יכולתי להישבע שמבטו גם היה מאוהב. "לילה טוב" חייכתי חיוך רחב "לילה טוב" השיב חזרה ונגע בידי שהתהלך לכיוון המושב שלו.

נשכבתי על המיטה וחייכתי מהמחשבה שהוא נגע בידי והיינו קרובים לנשיקה, אבל מיד חיוכי ירד שנזכרתי בליה, הבת זוג שלו.
קמתי לבוקר חדש וכבר הייתי מאורגנת ובדרך לבית ספר ברגל כאילו אתמול לא בכיתי לכרית.

❤️~פרק שני~❤️