אדום זה הכאב החדש

פס של כאב || פרק שבע עשרה

אריאל
ישבתי בכיסא במספרה מביטה במראה אל הפס האדום בשיערי, אהבתי את הפס אבל שנאתי את הסיבה שבגללה צבעתי.
צפירה של אוטו נשמעה מחוץ למספרה ומרקוס יצא מהרכב ונכנס, הביט בי בחיוך וחיבק אותי חזק. "למה באת?" שאלתי בחיוך "שאלך?" שאל ומבטו נהיה רציני "לא" דחפתי את ראשו בעדינות עם האצבע "יפה לך אדום" חייך אליי והחזרתי לו חיוך מאולץ. "מחר יום אחרון לבית ספר" הזכיר ושמחתי מאושר, מנסה להכחיש את הכאב שלי.

פרצופו של מרקוס היה נראה כאילו הוא זומם משהו, כל הנסיעה היה שקט. "תיקח אותי לבית הקברות" ציוותי עליו "מחר בערב יהיה לך הפתעה" משך את הברקס והביט בי, הבטתי בו בחזרה במבט שואל. "מה ההפתעה?" שאלתי ושיחקתי בשיערו "אם אני אגיד זה לא יהיה הפתעה" לחץ על אפי הכפתור והקטן.

הבטתי בקבר של נויה בדמעות זולגות ושיחררתי את הקוקו שעשיתי באמצע הנסיעה "צבעתי פס מלאכית קטנה" נישקתי את קברה ותלשתי לעצמי שיערה אדומה ושמתי מעל הקבר והדבקתי עם סלוטייפ "הלוואי והייתי מוסיפה לשיערך בפס אדום" התרוממתי בחזרה והבטתי במרקוס כמעט בוכה, הוא מיד הסיט את מבטו והביט מאחוריו רק לא להסתכל עליי, תפסתי את זרועו והנחתי את ראשי עליו. "זה בסדר לבכות" הבטתי בו ודמעה זלגה ללחיו ומחתי אותה. "תחכי לי באוטו יש לי כמה מילים להגיד לה" מרקוס השיב ונישק את שפתיי, הנהנתי והלכתי לרכב.

מרקוס
רכנתי לקברה של נויה וניקיתי אותה עם אקונומיקה. "מחר יש לאריאל יום הולדת, אחרי הטקס סיום אני לוקח אותה לים," נשמתי "אני הולך להציע לה נישואים בתור מתנת יום הולדת" דמעה של אושר זלגה על פניי וטיפות של גשם התחילו לרדת, הבטתי לשמיים וחייכתי "אל תבכי נויה, אריאל הכינה תמונה שלך אנחנו נשים את זה בכניסה לאולם ובאמצע החופה." התרוממתי "אמרתי לה שאת התמונה נתלה בבית, אבל התמונה לחופה" שמתי את ידי על הקבר ונישקתי "להתראות" התהלכתי לעבר האוטו.

השעה הייתה שתיים בלילה ואריאל לא הייתה במיטה. קמתי לחפש אותה בכל הבית ומצאתי אותה במטבח שותה בירה ועוד ארבע בירות שכבר סיימה "אריאל!" רצתי אליה ושברתי את הבירה שהייתה בידיה על הרצפה. "מה אתה עושה?!" דחפה אותי ודמעות היו בעינייה "חתיכת אידיוט!" רכנה לעבר הזכוכיות והרימה אותן "אריאל אני מבין שאת עצובה וכועסת אבל זה לא סיבה לשתות" הרמתי אותה ועמדתי אותה מולי, לא מאפשר לה לזוז. "את יכולה למות משתייה זה מה שאת רוצה?!" שאגתי עליה ופרצופה נהיה מבוהל "את רוצה לגרום גם לי לרצות למות?!" ניערתי אותה ודמעות זלגו מעינייה "האבדתי הכל.  את המשפחה שלי, את האופנוע שלי, את העבודה שלי אני לא רוצה לאבד אותך!" פרצופה נהיה מבולבל בשילוב של מבוהל. "איבדת את העבודה שלך?" שאלה "בגלל אבא שלך" השבתי "אבל זה לא מפריע לי. מפריע לי שאת פוגעת בעצמך" ליטפתי את פניה. הרגשתי כלכך כועס שהיא הגיעה למצב הזה, אני לא כועס עליה אני כועס על האבא הבן זונה שלה. "תעלי לישון מחר יש לך הפתעה וטקס סיום בית ספר" נישקתי את שפתייה בכוחניות וסיבכתי את לשוני בלשונה.

❤️‍🩹~פרק שבע עשרה~❤️‍🩹