אדום זה הכאב החדש

אמת כואבת || פרק שמיני

לפני תחילת הפרק.
קיבלתי ביקורות רעות מצד משפחתי שהספר שלי לא הגיוני ושאי אפשר להתגייר תוך חודשיים.
ולכן אני עדיין ממשיכה כי אני מאמינה בעצמי.
תאמינו בעצמכם גם אם זה לא מוצא חן באף אחד.

מרקוס
אחרי לילה בלי שינה ורק מחשבות מה לעשות החלטתי להתגייר כמה שיותר מהר, בתקופה הזו הבנתי שאריאל היחידה שמשמחת אותי ובאמת היחידה שנותנת בי אושר. ואני אעשה בשבילה הכל. כשהגעתי לבית ספר אחרי שלא ישנתי לילה שלם מאז שחזרנו מהטיול ביקשתי מהמנהל לצאת לחופשה של חודשיים וכמובן שזה ירד לי מהמשכורת "תרגיש טוב מרקוס" אמר המנהל ברכות, חייכתי ויצאתי אל הרכב.

נסעתי למכון גיור וביקשתי מהרב לגייר אותי כמה שיותר מהר, ואשלם לו כפול. "שלום כבוד הרב" שמתי כיפה ופתחתי את התנך "שלום צדיק, אנחנו נתחיל מחמשה חמשי תורה ומשם נתגלגל. נתחיל בפרק בראשית" הודיע והצביע מאיפה להתחיל "אני רוצה לסיים כל יום שני פרקים" אמרתי והוא פער את עיניו "זה בלי לישון זה המון צדיק" אמר ואני הנהנתי "אני חייב להתגייר כמה שיותר מהר" הרב הנהן ונתן לי לקרוא את הפרק בראשית ושמות.

סיימתי לקרוא את שני הפרקים והרגשתי את עיניי נעצמות. הרב אמר שאוכל לקרוא גם בבית שני פרקים וכך אני אתגייר יותר מהר, וכמובן שהסכמתי. לא נסעתי לביתי נסעתי לביתה של אריאל, אני חייב לומר לה שאני מתגייר. אני לא יכול להפסיד אותה.
"מי זה?" קולה נשמע מאחורי הדלת ושפתחה אותה נפערו עינייה "מה אתה עושה כאן?" שאלה ועינייה אדומות מהבכי "אני באתי לדבר איתך" אמרתי והיא הנידה לשלילה "אני לא רוצה לראות אותך, או להתקרב אלייך" אמרה את המילים האלו וכל העולם השתתק, לא הרגשתי את רגליי ונאחזתי במשקוף "את מוכנה להקשיב לי?" שאלתי בקוצר נשימה "לא. אני אוהבת אותך מרקוס אבל אני לא יכולה לבגוד בדת שלי" המשיכה "סליחה" יכולתי לראות את הכאב שלה ואת הלב השבור שלה. אריאל סגרה את הדלת ולא הייתה מוכנה להקשיב לחדשות הטובות שיש לי לומר לה, אני אלחם עליה גם אם אני אצטרך לשרוף את העולם הזה.

אריאל
עבר שלושה ימים מאז שמרקוס בא לביתי וניסה לדבר איתי, לא אפשרתי לו לדבר פחדתי שמה שהוא יגיד יגרום לכאב לגדול יותר. נויה נכנסה לחדר ועיניי היו אדומות ונפוחות מהבכי וחוסר שינה "אריאלי" נויה לחשה ברכות ועטפה את גופי בחום "אני אוהבת אותו" בכיתי לתוך החיבוק החם והאימי שנויה נתנה לי "אני יודעת מותק, לפעמים אהבה היא קשה" נויה נשקה את ראשי ופרצתי בבכי בלתי נשלט.
כמה ימים שלא הלכתי לבית ספר, לא היה לי חשק ולא רציתי לראות אף אחד מלבד נויה.
"אני אביא לך גלידה?" שאלה נויה ואני הנהנתי "תודה" הודתי לה והיא יצאה מהחדר. התלבטתי אם להתקשר אליו אבל פחדתי לשמוע אם משהו השתנה בליבו או בכללי. החלטתי שלא להתקשר וחיכיתי לנויה שתבוא אם הגלידה פיסטוק. היא מכירה אותי. אבי כל יום שואל אותי מה קרה ואני כל פעם מסרבת לענות ואני אומרת שזה פרטי ושארצה לספר אני אספר. "קחי" נויה נכנסה הושיטה לי קופסת פיסטוק. ידעתי שהיא מכירה אותי. "תודה" חייכתי לה ואכלתי את הגלידה "אולי תנסי לדבר איתו?" נויה שאלה וליטפה את רגלי "אני מפחדת" משכתי באפי "ממה את מפחדת?" שאלה נויה ומחה את הדמעה שנפלה על לחי "שמשהו השתנה אצלו", "אני בטוחה שלא" נויה השיבה והתקשרה אליו מהטלפון שלי "תדברו" נויה לחשה לי.

מרקוס:אריאל?
שמעתי את קולו וגוש נתקע בגרוני.
מרקוס:אריאל הכל בסדר?
אריאל:אנ..
מרקוס:שאני אבוא?
אריאל:לא
מרקוס: אריאל אני נר-
לא נתתי לו לסיים ומיד ניתקתי את השיחה, התפרקתי מול נויה. טיפות של בכי היו על הפוך הלב והכרית שלי הייתה רטובה כמו ים. "בזמן שלך" נויה חיבקה אותי ומחה את הדמעות.

מרקוס
סיימתי לקרוא בשלושה ימים את חמישה חמשה תורה ועכשיו אני לומד נביאים ראשונים. יהושע ושופטים. "אתה מעמיס על עצמך" הרב אמר "אני בסדר" השבתי. לא ישנתי כבר כמה ימים וכמה לילות הרגשתי מותש ועייף ושגופי מטמוטט אבל המוטיבציה שלי הייתה לשמח ולהרגיש את אריאל. היא לא תיגע בי עד שאני אראה לך תעודת גיור.

עבר שבוע וסיימתי נביאים ראשונים. שבוע שלא עצמתי עין ורק קראתי תורה. לא ניסיתי להתקשר או לשלוח הודעה לאריאל כי ידעתי שהיא תרגיש רע, החלטתי שאעשה לה הפתעה וההודעה הראשונה שאשלח לה זה תמונה של תעודת גיור.
"מרקוס נשאר לך ללמוד נביאים אחרונים, כתובים ואז תלך למשפחה ותראה איך הם עושים ארוחת שישי." הודיע ופתח לי בנביאים אחרונים. קראתי שלושה פרקים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל.
הגעתי לביתי והתחלתי לקרוא את יחזקאל. בבית הכנסת סיימתי את שני הפרקים הראשונים, כל שאר הפרקים הם עמודים בודדים והחלטתי שאקרא אותם הלילה ואמשיך לכתובים כמו שהרב אמר לי.

מצאתי את עצמי רדום על תהלים בפרק 111, האור כבר עלה והשעה הייתה שש בבוקר. אלוהים הייתי יכול לסיים את זה כבר מזמן אם לא הייתי נרדם!. כעסתי על עצמי על כך שנרדמתי. נשארו לי עוד 39 עמודים בתהלים והתחלתי לקרוא.

עבר שבועיים וסיימתי כתובים. ישבתי ליד הרב והסברתי לו שסיימתי את כל פרקי התהלים, פרצופו היה מופתע והמום שאני מתקדם מהר מכל השאר. עם כוח רצון אפשר הכל. "צדיק איך אתה מסוגל לקרוא כלכך הרבה?" שאל הרב "אני חייב להתגייר תוך חודשיים אדוני" עניתי "בקצב שלך אתה יכול לסיים בעוד חודש ויהיה לך תעודה" המילים שלו שימחו אותי אבל הייתי כלכך עייף שהשמחה אפילו לא יצאה החוצה.

❤️~פרק שמיני~❤️
בספרים הכל יכול להיות אפשרי ואתם יכולים להמציא סיטואציה. אל תקשיבו לאחרים ועם כוח רצון אתם תצליחו, תראו לעולם שאתם יצרתיים❤️