אדום זה הכאב החדש

שבת קודש || פרק תשיעי

אריאל
הגיע יום שישי ועבר כבר ארבע שבועות או בקיצור חודש. מרקוס לא ניסה להתקשר או לסמס וכנל לגביי. נויה החליטה שהיא תעשה איתי ועם אבי קידוש בגלל שההורים שלה רבו והיא הייתה צריכה לברוח למקום בטוח. ושאני רבה עם אבי אני בורחת אליה, השעה הייתה אחד בצהריים ואבא שלי בישל דגים וקציצות. בדרך כלל אבא שלי מבשל רק דגים אבל הוא אמר שיש אורח מיוחד הערב, לא כלכך התעניינתי במי מדובר ותאמת גם לא היה לי אכפת.

נויה הגיעה ושנינו ישבנו על הספה ומרכלות בשקט כדי שאבא שלי לא ישמע "מי בא היום להארוחה?" שאלה נויה "אני לא יודעת ולא מעניין אותי" השבתי ועיוותי את פרצופי "בזמן האחרון מעניין אותך רק מרקוס" ליבי נצבט ששמעתי את שמו "הוא לא התקשר או שלח הודעה" קולי היה נשמע חנוק "תנסי את לדבר איתו" השיבה נויה וחטפה לי את הזירו מהיד ולגמה ממנו "במוצאי שבת" נויה הנהנה ואני חטפתי לה את הזירו בחזרה אליי לגמתי חצי בקבוק. "בואו לשולחן" אבי צעק והתיישבנו בשולחן שלושתנו. כנראה שאותו אורח היה צריך להגיע ודפיקה בדלת נשמע "אריאל תפתחי אני אביא את הקציצות" אבא ציווה עליי ועשיתי זאת, פתחתי את הדלת ולפתע דמותו של מרקוס הופיע עם חולצה לבנה מכופתרת, מכנס שחור וכיפה שחורה מונחת על שיערו החום. פרצופי נהפך להיות המום וקפאתי במקום. הכל השתתק וכל מה שיכולתי לשמוע זה את הצעקה שרציתי לצעוק אבל השארתי אותה בפנים. "אריאל מה נתקעת?" שאל אבא והניח את הקציצות על השולחן "בוא כנס מרקוס" אבא שלי הזמין אותו והזיז אותי הצידה כדי שהוא הכנס "מרקוס?!" נויה צעקה בהפתעה ולאחר שסיימה להביט בו בהלם הביטה בי. היא יכלה לראות את הגוש שתקוע לי בגרון. "תסגרי את הדלת" אבא אמר לי ועשיתי את הבקשה באדישות.

ישבנו ארבתענו בשולחן והשקט נהיה מלחיץ מפעם לפעם. "אז מרקוס, מדוע באת לעשות איתנו שישי?" פצה את פיו אבי ושבר את השקט, לא הבטתי במרקוס אבל יכולתי להרגיש את מבטו עליי. "זה חלק מהגיור" גיור? איזה גיור?. אני ונויה הבטנו זו בזו עם פרצוף מבולבל "אתה מתגייר?" שאלה נויה בפתאומיות "כן" ענה "תסלחו לי אני צריכה לשירותים" חייכתי חיוך מאולץ ועליתי לשירותים. הבטתי במראה ונשענתי על הכיור עם ידיי וכולי רועדת. אני כלכך מטומטמת למה לא נתתי לו לדבר. השפלתי את מבטי לכמה רגעים ושהרמתי את ראשי מרקוס עמד מאחורי והביט בי דרך המראה "אריאל" קולו הרועד של מרקוס העביר בי צמרמורת "אבא שלי בבית וזה קצת חשוד" החזקתי את הדמעות וניסיתי להישאר קרירה "אני מצטער שלא אמרתי לך את פשוט לא נתת לי" מרקוס אמר וליטף את פניי בעדינות. התגעגעתי למגע הזה. "אני...אני מצטערת" דמעה זלגה על לחיי והוא מחה אותה "התגיירת בשבילי?" שאלתי והבטתי בעיניו "כן אריאל." נאנחתי הקלה ולא הרגשתי את רגליי "אלוהים..." הרגשתי מסוחררת והכל השתתק, יכולתי לשמוע את הנשימות שלי ואת הדפיקות לב שלי. הרגשתי שאני מטמוטטת. "אריאל?" קולו של מרקוס היה נשמע חלש. התמוטטתי על הרצפה והרגשתי שעיניי נעצמות. "תזמינו אמבולנס!" מרקוס כנראה צעק אבל האלו המילים האחרונות ששמעתי והתעלפתי סופית.

מרקוס
עבר שעה מאז שהרופאים לקחו את אריאל לבדיקות ולא נתנו לאף אחד להכנס. נויה הלכה לשירותים ובני הלך לקנות לנו קפה חם ומעיר. אני חייב לבדוק מה איתה ובלי לחשוב פעמיים נכנסתי לחדר שבה אריאל נמצאת "אתה לא יכול להיכנס" אחד הרופאים אמר והרגשתי את דמי לוהט "תקשיב לי טוב חתיכת מזדיין שכמוך, אני רוצה לבדוק מה עם אישתי ואם לא תתן לי להיכנס אני אקח אותה ואשרוף את המקום הזה" איימתי עליו ומבטו נהפך להיות מפוחד ונתן לי להיכנס.
ישבתי לידה והחזקתי את ידיה ונשקתי את מצחה, הרגשתי את ידיה מלטפת את ידי ימיד הבטתי בפניה "אריאל" לחשתי לה והיא בחנה את החדר "איפה אני?" שאלה וניסתה להתרומם "בתרומת זרע. השתילו בך את הזרע שלי" היא הביטה בי בפער עיניים וסטרה לי "לא אהבתי את זה שזה בדיחה" אמרה ושנינו צחקנו "את זוכרת מה קרה?" שאלתי "הייתי בשירותים ואז באת" המשיכה "משם הייתי מסוחררת ולא זוכרת" סיימה את דבריה "את לא זוכרת מה אמרתי בארוחה?" שאלתי והיא הביטה בחלל הריק וניסתה להיזכר "שאתה מגויר" נזכרה וניצוץ צץ בעינייה החומות והיפות, חיוך נפרש על שפתייה העבות. "איפה אבא שלי?" שאלה והציצה לבחוץ "הלך לקנות לנו קפה" עניתי והיא התפערה על שפתיי. הייתי צריך את הטעם שלה, את הלשון שלה, אותה. מצצתי וליקקתי את לשונה כמו חיה שהייתה זקוקה לבשר. "אני אוהבת אותך" התשנפה כאילו האוויר שלה אזל. לא הספקתי לענות ודפיקה בדלת נשמעה "להתמזמז בבית חולים לא מומלץ" נויה השיבה ושנינו התרחקנו זה מזו בבהלה "משוגעת הבהלת אותי" אריאל אמרה וניחה יד על החזה שלה "אופס" מלמלה נויה. "מה שלומך אריאל?" הרופאה שאלה והחזיקה טופס ביד "אני בסדר" ענתה בחיוך "מעולה, אנחנו נשחרר אותך הביתה רק שבעלך יחתום לי כאן" אמרה והושיטה לי את הטופס והעט. נויה חניקה צחוק ואריאל נהייתה אדומה "בבקשה" החזרתי לה את הטופס אחרי שחתמתי עליו. "זהו את משוחררת" הרופאה אמרה בחיוך ויצאה "יאללה בואי נלך" אמרתי לה והיא הסתכלה עליי וגם נויה "מה?" שאלתי "אישתך?" אריאל אמרה בטון שואל "בעלה?" נויה שאלה באותו טון "מה יקרה שבאמת נהיה בעל ואישה?" שאלתי ואריאל פערה את עינייה הגדולות והסמיקה.

❤️~פרק תשיעי~❤️