אדום זה הכאב החדש

סידורי חתונה || פרק תשע עשרה

אריאל
אני ומרקוס ישבנו בבית ורשמנו על דף את מי נזמין. "טום?" שאל מרקוס ומיד סטרתי לו "אני צחקתי!" הגביר את קולו ושפשף את הלחי שלו עם היד כדאי שיעבור הכאב "אפילו לא בצחוק" הייתי רצינית יותר מאי פעם. "תרשום יש לי כמה אנשים" הודעתי והוא היה מוכן עם העט. "היילי, מור, אור ונדב." הניח את העט לאחר שרשם והביט בי במבט שואל "מי האלה?" שאל "אחים שלי" פרצופו נהיה מופתע "יש לך אחים ולא סיפרת?" שאל והתקרב אליי עם פניו "כן?..." עניתי בחשש ועיוותי את פרצופי "יש עוד כמה דברים שאני לא יודע?" שאל ברצינות ואני הנהנתי עם ראשי, הוא באמת חשב שאני מסתירה ממנו עוד דברים... חוץ מהרוח רפאים שאני רואה..."מה אם ההורים שלך?" קיבלתי צמרמורת שהוא אמר 'הורים' האלה שפגעו בי "לא נזמין" אחרי מחשבה עניתי "למה? אמא שלך לא עשתה לך כלום, היא רק עזבה" אמר בטון שלא מכיל הבנה "אמא שלי לא רק עזבה ואני גם ממש לא רוצה להכנס לזה!" קמתי בלי לחשוב פעמיים ויצאתי מחוץ לבית בטריקת דלת.

מרקוס
אחרי שתי דקות של מחשבה יצאתי לאריאל ומצאתי אותה בוכה ליד עציץ פלסטיק, רכנתי אליה והיא לא הביטה בי אבל אני הבטתי בה, ראיתי את הכאב שלה. "אריאל מה קרה איתה?" שאלתי וליטפתי את שיערה וביד השנייה מחתי את דמעותיה. "תעזוב אותי" העיפה את ידיי. התיישבתי לידה בלי לגעת בה, אני לא אוותר אני רוצה לשמוע את הסיפור ואני גם לא רוצה שבסוף היום היא תלך לישון בכעס והרגשה לא נעימה. "אריאל" הבטתי בה והיא הביטה בי ואחרי דקה היא התפרקה לידי ופרצה בבכי. מיד חיבקתי אותה ולא היה לי אכפת אם היא רוצה את המגע שלי או לא. איתה אין לי אגו וגם לא יהיה. "תספרי לי נסיכה" לחשתי לה ונישקתי את ראשה "אמא שלי ניסתה לרצוח אותי בגיל קטן אבל הצלחתי לברוח," ניגבה את הדמעות שלה ונשמה "עכשיו אני הבנתי למה הם היו ביחד, שניהם רוצחים" הבטתי בה בכאב והגברתי את החיבוק ליותר חזק ויותר מנחם. "אני מצטער, אני מצטער" לחשתי לאוזניה.

אחרי שאריאל נרגעה רשמנו כבר את כל האנשים שיהיו מוזמנים. "הכנתי את הזמנות" אריאל הגישה לי הזמנה אחת וקראתי אותה. "קוד לבוש שחור? אהבתי" הבטתי בה וחייכתי "גם אנחנו בשחור" הבטתי בה ולא הבנתי את דבריה "מה?" שאלתי "אנחנו גם בשחור" חזרה על דבריה יותר לאט "שכחת שאת הכלה?" שאלתי ברצינות והיא צחקה "לא שכחתי אני פשוט-" השתתקה והביטה לצד לחלל הריק ואני מנסה להבין מה נסגר איתה. "אני פשוט רוצה חתונה שחורה" אמרה במהירות והתיישבה מולי. "את הכלה את מחליטה אבל את לא רוצה להיות טהורה ביום שלך?" שאלתי והיא הנידה לשלילה "החלטה שלך" הבאתי לה את הזמנה "תשלחי אותם לכולם אני צריך לראות חליפת חתן" רצתי לדלת ויצאתי, פתחתי שוב וצעקתי לאריאל "שחורה" טרקתי בחזרה את הדלת ונכנסתי לרכב.

אריאל
ישבתי בסלון מחפשת שמלת כלה שחורה "בו!" נויה הבהילה אותי והקפיצה לי את הלב. "אני צריכה להתרגל לזה שאני רואה רוח רפאים" נשמתי ושמתי את ידי על הלב מרגישה את הדופק המהיר והחזק. "למה את שמה שמלת כלה שחורה?" שאלה נויה ונדחפה אליי לראות איזה שמלות יש "כי אני רוצה שאת תהיי הטהורה בחתונה שלי, כי את מלאכית ואת לבנה וטהורה" ראיתי את הדמעות זולגות מעינייה "אל תבכי, את מלווה אותי לחופה נחזיק ידיים בסתר" לחשתי לה ושנינו צחקנו. "מתי החתונה?" שאלה "בעוד ארבע ימים" השבתי והיא פערה את עינייה "ואת יושבת ומחפשת שמלה באינטרנט?!" צעקה וקמה מהספה "קומי אנחנו הולכות לקרלי מעצב שמלות" הבטתי בה בייאוש והיא כבר הבינה שאין לי כוח לקום "קומי!" צעקה וקמתי מיד מיואשת ורק רוצה להמשיך לשבת בספה.

🖤~פרק תשע עשרה~🖤