אדום זה הכאב החדש

חדר לבבות || פרק שביעי

מרקוס
קראתי שמות באוטובוס לפני שיצאנו למלון, אריאל ונויה ישבו שורה אחת קדימה לפני הסוף וניסיתי לחפש את אריאל בעיניי אבל המושבים הסתירו וכל מה שראיתי זה מורים אחרים ותלמידים זוללים חטיפים ומשחקים בטלפון.
"אתה יכול לנסוע" הודעתי לנהג והוא התחיל בנהיגה.
הסתובבתי בין התלמידים ווידאתי שהכל בסדר, הבטתי באריאל שומעת שירים באוזניות, נויה נרדמה וראש מושען על כתפיה של אריאל.
המשכתי להביט בתלמידים וראיתי את טום מתכנן לשפוך על אריאל ונויה פיוסטי. "מממ..." גיכחתי והוא נבהל ומיד סגר את הבקבוק, הושטתי את ידי כסימן שיביא לי את השתייה והוא עשה זאת. "אני מזהיר אותך" לחשתי לו בקול מאיים וחזרתי למקומי.

הגענו למלון וירדנו מהאוטובוס, התלמידים ניגשו לדלפק וביקשו כרטיסים לחדרים. "כולם קיבלו כרטיסים?" שאלתי וכולם צעקו חיובי "תלכו לחדרים תארגנו את הדברים. יש לכם שעתיים לטייל ולחזור לטיפוס הרים" הודעתי וכולם התפזרו.

נכנסתי לחדרי ושמתי מכנס שחור וחולצה שחורה שמקופלת עד מרפקי, השפרצתי בושם על צווארי ועל ידיי וסיבבתי במעגלים. שקשרתי את השרוכים דפיקה בדלת נשמעה ופתחתי, דמותה של אריאל הופיע מחוץ לדלת "אתה ישן לבד?" שאלה בלי לומר שלום או נשיקה בסתר. "כן" עניתי והזמנתי אותה להכנס, אריאל נכנסה וסגרה את הדלת. "למה את לא עם נויה?" שאלתי והיא התיישבה על המיטה לידי "היא הלכה לעשות את הכדור" השיבה וסידרה את החצאית הקצרצרה והמחרפנת שלה, בלי שמתי לב הבטתי לחצאית שלה בנשיכת שפתיים. שפתיה לפתע זינקו על שפתיי וחום עלה בגופי, תפסתי את צווארה ולא הנחתי לה לזוז מלבד שפתייה ולשונה שכמעט נשאב לתוך גרוני. דפיקה בדלת הקפיצה את שנינו
ומיד קמנו מהמיטה כאילו כלום לא קרה. "פתוח" צעקתי וטום נכנס וצעד לכיווננו "תודה שעזרת לי" אריאל אמרה ויצאה מהחדר במהירות. "רק באתי לקחת את הפיוסטי שלי" טום אמר עם ראש מושפל לנעליו "שאני לא אשמע מאריאל או נויה שניסית לשפוך עליהן" הזהרתי אותו והושטתי לו את הבקבוק ומיד נעלם מעיניי.

אריאל
עבר כבר שעתיים ואני ונויה היינו מוכנות לטיפוס הרים, אני לבשתי חצאית שחורה וקצרה עם חולצה צמודה בצבע שחור. נויה לעומתי לבשה טייץ שחור וגוזייה שחורה עם קוקו גבוה "כוסית" אמרה והפליקה לישבני "אחח" שפשפתי את מקום הפלקה "תפסיקי להיות כוסית לא יכאב לך" השיבה וצחקתי "את יותר כוסית ממני" הפלקתי לה בחזרה והיא גנחה תוך כדי ששפשפה את ישבנה. הדבר הכי טוב שקרה לי זו נויה, לא משנה מה או מתי נויה היחידה שיודעת להרגיע אותי ולמרוח לי חיוך אמיתי על הפנים ולא מזויף.
"יאללה בואי צריך לצאת" התקדמנו לעבר הדלת ויצאנו ללובי.

היינו כבר בסוף הטיפוס ועכשיו אנחנו יורדים בחזרה למלון אחרי שעה שלמה של עליות, ירדנו בירידה וכבר יכולנו לראות את המלון מקרוב "תודה לאל" נויה התנשפה ונשענה עליי. הגענו לכניסה ללובי ונכנסנו למזגן הקריר והנעים. "אני מותאשת מחיי" אמרתי מתנשפת והתיישבתי על כיסא פרווה בצבע ורוד בייבי. כל התלמידים נכנסו ומרקוס התלחשש עם המורה השנייה. הקנאה עוד שנייה הופכת לאלימות גברתי המורה.
הבטתי בהם וחשקתי את שיניי בזעם "תלמידים תקשיבו, מכיווח והשעה כבר מאוחרת תלכו לישון ומחר תקומו לארוחת בוקר משם אנחנו נלך לים ליום כיף" מרקוס הודיע וסימן לנו שאנחנו יכולים ללכת, נויה הייתה בדרך לחדר "את באה?" שאלה שראתה אותי עומדת במקום "כן" ניערתי את ראשי ושנינו צעדנו לעבר החדר.

התלבשתי בוואנזי של כריש אפור ונויה בוואנזי של כריש ורוד "זה כלכך חמים ונעים" נויה אמרה וחיבקה את עצמה "צודקת" הצדקתי ושנינו קפצנו על המיטה כאילו חזרנו לגיל שלוש. המשכנו לקפוץ עד שדפיקה בדלת הסיחה את דעתנו ונעצרנו, נויה פתחה את הדלת "אריאל בשבילך" נויה השיבה ואני צעדתי לעבר הדלת, נויה יצאה למרפסת כי לפי מבטי היא הבינה שמשהו לא בסדר. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי חסרת רגשות "הבאתי לך זירו" השיב בחיוך שכמעט גרם לי לחייך ולשבור את הרצינות שלי. "תודה" אמרתי ולקחתי את הזירו מידיו "הכל טוב?" שאל במבט חשדני "לא יודעת תשאל את רון" השבתי בעקיצה ומבטי נהיה עצבני. רון זו המורה שמפלרטטת איתו. "רון?" כנראה שבאמת לא קרה כלום וסתם קינאתי כי הם היו בחוסר מרחק "לא קרה כלום עם רון?" שאלתי נבוכה מכמה שאני מטומטמת "לא קרה כלום, דיברנו על מה נעשה לכם מחר", "אוי אלוהים..." מלמלתי לעצמי ועצמתי את עיניי "מגושמת את מקנאה?" שאל. הוא יודע את התשובה והוא לא יוציא את זה ממני. "אריאל יש זיקוקים" נויה צעקה לי מהמרפסת ומיד רצתי לראות "מרקוס בוא" נויה הזמינה גם אותו והוא התקדם לעברנו "את זוכרת שהיינו קופצות ביום עצמאות שהיה זיקוקים" נויה הזכירה נוסטלגיה וחיוך רחב עלה לשנינו על הפנים "מה אתה היית עושה ביום עצמאות?" שאלתי את מרקוס "אני לא חוגג" השיב ואני ונויה החלפנו מבטים "למה?" שאלה נויה והתיישבה על הכיסא מפלסטיק שהיה במרפסת "ספרדים לא חוגגים חגים של יהודים" השיב וצחקתי באי הבנה "מה זאת אומרת? אתה ספרדי ממוצא יהודי?" שאלתי ונויה נכנסה פנימה. כנראה שהבינה את הסיטואציה. "אני לא יהודי" אמר את המילים האלו ושחור נפל עליי, הרגשתי מסוחררת וכל מה ששמעתי זה את ליבי פועם. "אתה גוי?" שאלתי וחרדה מתחילה בגופי. "כן" הנהן "חשבתי שידעת כי קראת לי ספרדי לפני כמה ימים" הזכיר את את היום שבו גיליתי את המידע שנויה נתנה לי עליו. מרקוס לא הביט בי והשפיל את מבטו "עוף מפה" אמרתי בלי לחשוב פעמיים והוא התקרב אליי כדי לגעת בי ונרתעתי ממגעתו. מרקוס הלך ואני נפלתי על הרצפה בבכי מתפרץ. לא ידעתי מה לעשות באותו רגע, או לחשוב. אני אוהבת אותו, אבל אני לא רוצה להתבולל.

❤️‍🩹~פרק שביעי~❤️‍🩹