אדום זה הכאב החדש

החלום הכואב || פרק שש עשרה

אריאל
התעוררתי במיטתו של מרקוס מזיעה ומבולבלת אחרי חלום, נשמתי בקול ושמתי יד על גרוני. "מה קרה?" מרקוס קם בבהלה והביט בי. השתתקתי והבטתי בחלל הריק. קמתי מהמיטה בלי להודיע למרקוס לאן ולא החלפתי את הפיג'מה עור משי השחורה שלי, גנבתי את המפתחות של האוטו שלו למרות שאני לא יודעת לנהוג.
נסעתי לבית הכלא לפגוש את אבי.

ישבתי מולו בזעם ורגלי לא מפסיקה לקפוץ "אנסת אותה?" שאלתי לפתע ופרצופו נהיה אדום "מאיפה הבאת את זה?" שאל "תענה לי!" טפחתי על השולחן בחוזקה ונעמדתי "היי!" הסוהר צעק והתיישבתי בחזרה. "אנסת אותה?" שאלתי שוב והוא השפיל מבט, ידעתי כבר את התשובה לפי החוסר תשובה שלו. קמתי משם ויצאתי לעבר האוטו בדמעות.

נכנסתי לביתו של מרקוס בחוסר נשימה והתהלכתי מצד לצד "אריאל מה קרה?" שאל מרקוס וירד במהירות מהמדרגות. "תסתכלי עליי" תפס את פניי וגרם לי להסתכל עליו "מה קרה נסיכה?", "אבא שלי אנס את נויה לפני שרצח אותה" התמוטטתי לידיו בדמעות של כאב, שנינו ישבנו על הרצפה.

מרקוס
חיבקתי את אריאל בזמן שהיא התמוטטה לי בידיים אבל אחרי כמה דקות דחפה אותי ופרצופה היה נראה מפוחד וכועס. "אריאל מה נסגר?" שאלתי וקמתי מהרצפה, התקרבתי אליה אבל היא הרימה אליי אצבע "אל תתקרב!" צעקה ורצה למטבח רצתי אחריה וכשהגעתי אליה ועמדנו פנים מול פנים ראיתי את ידיה אוחזת סכין חדה. "אריאל תורידי את הסכין" ציוותי עליה ברכות וסימנתי לה עם ידיי להירגע. היא לא חשבה פעמיים ודקרה אותי בזרוע. "פאק" נאנקתי מכאב והבטתי בעינייה שפתאום מביעות חרטה גדולה. "אלוהים" הפילה את הסכין לרצפה ונאחזה באי שבאמצע המטבח "אריאל" התקרבתי אליה ותפסתי את פניה בידיי שמכוסות דם "אני מבין למה את ככה נסיכה אבל-", "דקרתי אותך..." הביטה בעיניי בדמעות וכאב "אני מצטערת אני חשבתי שאתה הוא" ליטפה את פניי "מי?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי "אבא שלי" עכשיו יהיה לה חרדות מאביה? אלוהים הלב שלי לא עומד בזה. חיבקתי אותה חזק ושכחתי מהכאב של דקירה.

ליטפתי את ירכיה של אריאל והיא השיבה לי חיוך "איך ידעת שבני אנס אותה?" שאלתי והסטתי את שיערה לאחור "חלמתי" השיבה ברצינות ולרגע חשבתי שהיא צוחקת "חלמת?" חזרתי אחריה באי הבנה "כן חלמתי" לגמה מהתה שהכינה לפני עשר דקות "מה היה בחלום?" עברתי לשבת לידה וליטפתי את פניה "ראיתי את המדוזה היוונית עם פרצופה של נויה" דמעה זלגה מעיניה.

אריאל
ליטפתי את קברה של נויה שהיה מלא בחול מהסערה שהייתה לפני יומים "היי מלאכית" נישקתי את קברה. "מחר אני צובעת פס בשיער" המשכתי "במיוחד בשבילך" התפרקתי על הקבר שלה, ידי הייתה מונחת על הקבר וראשי בתוכה. "אני אבוא לבקר אותך מחר, אני אראה לך את הצבע החדש" מחתי לעצמי את הדמעות לשווא, כמובן שירד לי עוד דמעות. "מרקוס לקח לעצמו שבוע חופש כדאי שהוא יהיה איתי" חייכתי חיוך אמיתי בפעם הראשונה מאז שנויה נפטרה, נהנתי לדבר איתה אבל הייתי עצובה על כך שאני מדברת לקבר שלה.

❤️‍🩹~פרק שש עשרה~❤️‍🩹