פרק 6 לב ההתחלה שלו

85 11 7
                                    



הי  אהובות מתנצלת שלקח לי הרבה זמן לעלות פרק 
תהנו אוהבת המון 

הטלפון הנייד מצלצל ואני עדיין ישן מנסה להתעלם מהרעש ממשיך לישון אבל הצלצול ממשיך לצלצל. זה גורם לפתח כאב ראש נוראי. אני פוקח את העיני בקושי אחרי כל לילה של התהפכות במיטה מצד לצד. אני מגשש את המיטה בחיפוש אחרי הטלפון. אני מנתק את השיחה והרעש שוב מצלצל בעוד שהאני מנסה להבין אם זה שעון מעורר או שיחה שנכנסת. בסופו של דבר המוזיקה מפסיקה. ומחליט לחזור לישון אבל הפעם הרעש נהיה יותר חזק אני לוקח שוב את הנייד ופעם עונה לשיחה "הלו" אני עונה בקול די מחוספס וישנוני

"לב?" נשמע קול מהצד השני של הקו הוא נשמע דומה למייק אבל כנראה בראש שלי.

"מי זה?"

"לב, זה מייק מצטער שהערתי. האם הערתי אותך?" קולו נשמע קצת חשוד כאלו הוא מחזיק את עצמו.

"מייק?" אני שואל בתדהמה "קרה משהו?" אני מתחיל לשפשף כבר עיני כדי להתעורר מייק אף פעם לא מתקשר אלי כל כך מוקדם בבוקר אני מנסה להיזכר על מה שהיה אתמול ונזכר בברלין

"ברלין?" אני שואל בקול די שקט "היא בסדר?" אבל בתוכי משתוללת סופה של מחשבות.

"היא עדיין בבית חולים, היא... הייתה לה סחרחורת בדרך לרכב והיא נפלה"

"נפלה? היא בסדר??" הלב שלי התחיל לפעום כמו משוגע ולא הצלחתי להחזיק את עצמי וקמתי לגמרי מהמיטה.

"היא נפצעה בראש, מהנפילה, הרופאים תופרים את הפצעים שלה." כל הצבע אוזל לי מהפנים והיד שמחזיקה את הטלפון רועדת בלי שליטה. הנשימות שלי רדודות ואני לא מבין מה נסגר איתי? למה אני כל כך דואג לה? אנחנו בקושי מכירים. כאילו חלק ממני מרגיש שאני חייב לדאוג לה.

"לב? לב? אתה שם?" אני חייב לקחת את עצמי בידיים, חייב להתאפס על עצמי.

"אחי אתה פה?" מייק שוב מנסה לקרוא לי

"כן, כן, אחי איך מנדי היא בסדר?" אני משנה נושא ומעביר את שאלה לדעת איך אחותה, כדי שמייק לא יחשוב מה עובר לי בראש.

"כן, אנחנו מחכים לעדכון, ההורים שלה בדרך חזרה."

"מעולה, תעדכן אותי, אני חייב ללכת."

"אין בעיה,ברגע שיהיה חדש אני אתקשר אליך." השיחה עם מייק מתנתקת אני ישר מתיישב בחזרה על המיטה. לוקח לי עוד כמה זמן כדי להתאפס על עצמי. ברגע שנרגעתי אני קם. להתארגן במהירות ונזכר לפני כמה חודשים קיבלתי את ההחלטה המשמעותית ביותר בחיי, להתחלתי שוב את כיתה י"ב. להתגייס עם כל בני גילי. ברור שלא שמחתי להיכנס שוב לכיתה י"ב, ועוד באמצע שנה ולהשלים את כל הקורסים ואת כל העבודות תוך חצי שנה. אבל קיבלתי את ההחלטה הזו בלב שלם, אמנם יהיה לי קשה. אבל אני בטוח שאצליח השנה. וגם אוכל להתגייס ליחידה מובחרת יותר.

רסיסי הלבWhere stories live. Discover now