רסיסי הלב

פרק 18 ברלין - כשהיא מבינה

"כשהיא מבינה שאותו היא רוצה"

באותו ערב אני מגיעה למועדון, למרות שידעתי שלא רציתי ללכת. שוב אני לא מרגישה טוב עם עצמי. לבשתי שמלה שקניתי עם מאיה לפני כמה שבועות – היא הייתה במבצע. רציתי ללבוש משהו שיגרום לי להרגיש יפה ומיוחדת. אולי זה בגלל שאפגוש את לב, אולי בגלל שאני מתרגשת להשתחרר קצת אחרי הפגישה המתישה עם הפסיכולוגית. יצאתי ממנה אחרת – פתוחה יותר, משוחררת יותר, יותר אני. לא עוד מסכות.

בכניסה לאזור ה-VIP, אני מרגישה את הלב שלי דופק בקצב מהיר. לב תכנן מסיבת הפתעה ליניב, שלא חשד בדבר, והרעיון היה פשוט להוציא אותו לבילוי. מאיה סיפרה לי שיניב שוב רב עם אבא שלו, שמנסה לשכנע אותו לעבור איתו לחו"ל, אבל יניב לא רוצה. הוא מעדיף להישאר ליד מאיה ולב, החבר הכי טוב שלו.

כשאני מתקרבת לדלת, אני נעצרת. הנשמה שלי יוצאת ממקומה. לב, בחליפה מחויטת, נראה כל כך שונה ממה שאני רגילה לראות. אני רק רוצה לקפוץ עליו, להיצמד אליו ולא לשחרר. השיער שלו מסודר בצורה מושלמת, ועיניו הטורקיז מחייכות אליי בחיוך שחצני וסקסי. הוא מתקרב בצעדים ענקיים, לא מסיר ממני את מבטו. כשהוא עומד מולי, אני שואפת את הריח המשכר של השמפו והבושם שלו, מנטה ונענע שמעוררים אותי לגמרי.

'ברלין, תתאפסי על עצמך!' אני נוזפת בעצמי בראש. הוא לוקח את היד שלי ומנשק אותה בעדינות, חיוך ענק מופיע על פניו, וגומת החן שלו רק מטריפה אותי יותר. אני רוצה לנשק אותו עד ששנינו נאבד נשימה. 'את נראית כל כך יפה היום,' הוא אומר, ואני מרגישה איך הבושה מטפסת בי, מגמגמת משהו בחיוך נבוך.

אנחנו מתיישבים ליד השולחן שלנו, שם מחכים החברים – מנדי, מייק, ואפילו כמה חברים מהעבודה של מייק. המסיבה מתחילה, אבל לב לא מפסיק להסתכל עליי, וזה מחמם לי את הלב. אני מרגישה גלי חום בכל הגוף מהמבט שלו. איך זה פתאום כל כך אירוטי להסתכל עליו? מה אתה עושה לי, לב?

אחרי כמה שתייה ושיחה, לב מתקרב אליי, מושיט את ידו. 'תרקדי איתי?' אני מחייכת ולוקחת את ידו. הוא מושך אותי בעדינות לרחבת הריקודים, בדיוק כשהמוזיקה משתנה לשיר שקט ורומנטי. הוא שם את ידיו על מותניי, ואני עוטפת את צווארו בידי. אנחנו רוקדים צמוד, וכל תנועה מקרבת אותנו יותר ויותר. אני מרגישה את כל הפרפרים בבטן שלי מתעוררים, כאילו שלא נעלמו מעולם.

פנינו מתקרבות, הלב שלי פועם חזק כל כך שאני בטוחה שהוא שומע. ואז הוא מנשק אותי, בהתחלה בעדינות, בנשיקה טעימה, קטנה. השפתיים שלנו מתאחדות, ולשונותינו רוקדות יחד. צמרמורת עוברת בכל גופי, ואני מרגישה כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ. אני מלטפת את חזהו, מרגישה את פעימות הלב שלו. הוא קשה ורוצה אותי, אבל אני יודעת שעוד לא. זה מוקדם מדי. אבל הנשיקה הזו? זה הדבר הכי טוב שקרה לי היום.

אחרי כמה שירים, אני מרגישה שאני צריכה קצת אוויר. אני אומרת למאיה שאני יוצאת החוצה לכמה דקות לנשום. בדיוק באותו רגע לב הולך לשירותים, אז ביקשתי ממאיה לומר לו שאני בחוץ. אני יוצאת למרפסת הקטנה של המועדון, שם אנשים מעשנים ומדברים. אני מוצאת לעצמי פינה שקטה ונושמת עמוק.

ואז, אני שומעת אותו את מי שחשבתי בחיים לא ישמע יותר. 

טיזר:

אני קופאת. הגוף שלי כבד, המוח מתנתק. אני לא רוצה להרגיש כלום ממנו. אני רק רוצה שהוא ייעלם. אני לוחשת לעצמי שוב ושוב: 'הוא לא פה, זה רק בראש שלך.'

הידיים שלי רועדות. אני שואפת עמוק, בדיוק כמו שאורנה לימדה אותי. נושמת לאט, משחררת. כשאני פוקחת עיניים, הוא נעלם. אני נופלת על הרצפה, מחבקת את הברכיים שלי, מתכנסת בתוך עצמי.