פרק 7 לב -נפגשנו

78 11 4
                                    


שיט, שיט! איך פספסתי כל כך הרבה שיחות? מה כבר קרה? הוא לא עונה עכשיו ואני משתגע. אני מושך את שיער שלי ומנסה להרגיע את הדפיקות הלב שלי. אני מנסה שוב להתקשר למייק, שוב צלצול לתא הקולי. אין לי את המספר של מינדי. הידיים שלי מתחילות לרעוד, רק לא עכשיו, לא התקף חרדה! תחכי קצת, תני רגע לחנות ואז תופיעי מולי שוב. אבל ברור שהתקף חרדה יבחר להופיע ברגעים שאני הכי לא צריך אותו.

"לב, תתאפס על עצמך," אני מנסה לשדר לעצמי איזשהו אופטימיות מזויפת. "עוד רגע אתה חונה ואז תצא ותשב על הרצפה ותנשום כמה פעמיים וזה יעבור."

אני עוצר את הרכב ממש ליד הבית, חונה ואז יוצא במהירות, מתיישב על רצפת הרחוב, הגב לכיוון דלת הרכב. אני לוקח כמה נשימות עמוקות, מנסה להרגיע את עצמי. "אני בסדר, הכל בסדר," אני חוזר על המשפט שוב ושוב, עד שהלב שלי מתחיל להירגע סוף סוף.

בשלב הזה, פתאום אני שומע צלצול מתוך הרכב. קופץ מהר מהקצה של הרצפה ומחפש את הטלפון בכיסא הנהג. ברגע שאני מוצא את הנייד שלי, אני רואה שהצלצול פסק וההודעה היא ממספר לא מזוהה. אני מחליט להתעלם מזה כרגע ומנסה שוב להתקשר למייק. אחרי כמה צלצולים, אני שומע סוף סוף קול, אבל זה לא קול של מייק. זו אישה, קול עדין וחלש, ואני מנסה להבין את זהות הבעלים של הקול.

אני: הלו?

מייק: היי, שלום. (עונה לי בקול העדין ביותר ששמעתי)

אני: מי זה? איפה מייק?

מייק: אה, סליחה. אני מינדי, מצטערת. מייק מדבר עכשיו עם אבא שלי.

אני: הבנתי. הוא חיפש אותי, התקשר אליי כל כך הרבה.

מינדי: אהה, כן. רצינו להגיד לך שברלין... היא...

אני: מה קרה?

מינדי: היא עברה תפרים וכתוצאה מזה היה זעזוע קטן, אבל היא בסדר. היא תחזור הביתה עוד כמה שעות.

אני מרגיש הקלה גמורה. הם צחקו עליי, באמת? למה להתקשר אליי כל כך הרבה? כבר חשבתי שמשהו הרבה יותר גרוע קרה. העיקר שהיא בסדר ומשחררים אותה הביתה סוף סוף.

אני: אתם צוחקים עליי? למה להתקשר אליי כל כך הרבה? סתם גרמתם לי לדאוג כמו משוגע.

מינדי: אני מצטערת. מייק אמר שאתה מאוד דאגת אז לא ענית לנו מיד, אז המשכנו לשלוח הודעות.

אני: כן, אבל הייתם יכולים פשוט לשלוח הודעה ואני הייתי מתפנה לזה.

מייק: היי, אחי.

אני: היי, אחי.

מייק: מצטער שדאגנו לך לחינם, אבל הכל בסדר.

אני: הכל טוב, אחי. אני יושב ברכב כבר יותר מעשר דקות ואני חייב להיכנס הביתה.

מייק: אה, שומע. לפני שאתה מנתק, החלטנו ללכת לאכול משהו לפני שהיא נוסעת הביתה לנוח. תרצה להצטרף?

רסיסי הלבWhere stories live. Discover now