רסיסי הלב

פרק 4 לב - מגע מחודש

אני יוצא מהחדר של ברלין עם רגשות שלא הכרתי וזה מוזר כי בחיים לא הרגשתי ככה ברגע שהיא תפסה אותי בזרוע הרגשתי שהגוף שלי מגיב לה, תחושה כאילו אנחנו נועדנו לקרות הרגשתי חמימות לא מוכרת ועקצוצים מוזרים אני מתקדם לכיוונם של מנדי ומייק ברגע שאני קרוב אליהם  אני מפנה את הראש שלי לכיוון של מנדי ואומר לה,
"ברלין מבקשת..." עוד לא סיימתי את המשפט ומנדי כבר קופצת מהכיסא שהיא ישבה ורצה לחדר של ברלין. מייק המשיך לשבת ואני מתיישב במקום הפנוי לצידו.  אני צריך לתת לעצמי שנייה לנשום אחרי היום המטורף שעברתי חזרתי הביתה הצלתי חיים…
"אחי אתה בסדר?" מייק שואל אותי
"כן אני בסדר העיקר היום הזה נגמר זה היה יותר מדי בשבילי" אני עונה לו
"אולי תבדוק את המכות שהכניס לך ואני חייב להגיד שאני מוריד בפניך את הכובע."
״אחי לא עשיתי כלום, אניי חושב שכל עובר אורח היה נעצר ובודק את מצב"
"מצטער להגיד לך אבל פה אתה טועה לברלין היה מזל אבל למנדי לא." הוא אומר והחיוך שלו מתפוגג. אני מבין שהחלאת האדם הזה עשה משהו למנדי ולפי ההתנהגות של מייק אני יודע שאני צודק אני לא רוצה לשאול זה לא ענייני אבל אני מסתקרן אז אני שואל אותו בצורה עדינה
"מייק אחי, הבחור הזה הוא שכן של ברלין ומנדי לא?  מייק שותק לדקה שתיים ואני מחכה שהוא ירצה לדבר
"כן, הוא שכן שלהם והוא פגע במנדי בצורה הכי נוראית שיש עוד לפני שהכרנו בכלל אם הייתי יודע כבר הייתי הורג אותו לפני"
"אני מצטער אחי " אני אומר לו
לפתע נכנסת לחדר  המתנה אחות שקוראת בשם שלי וברגע שאני מתרוממם אני קולט שעדיין יש לי כאבים בזרועות לא חשבתי שעד כדי כך הוא הצליח להכניס מכות לגוף שלי. אני יותר חזק ממנו אבל יכול להיות בגלל אדרלינין לא הרגשתי את המכות אלה עכשיו אני מרגיש...
"מצטערת לב אבל ברלין ביקשה ממני לבדוק אותך תבוא איתי בבקשה." אני מסתובב לכיוון מייק והוא רק קורץ לי ומחייך אפילו שלפני רגע היה עצוב אז הוא אומר "אחיות זאלקן תמודד." אני הולך עם האחות ושומע את הצחוק המתגלגל שלו.
אני נכנס עם האחות לחדר טיפולים היא בודקת את הצלע שלי ואת הבטן ותופרת לי את הפנים שאפילו לא שמתי לב שהוא פגע בי כל כך חזק אבל מסתבר שהוא פגע וזה כואב אני מת לנסוע הביתה להתקלח אני יוצא מחדר של האחות ועדיין רואה את מייק לבד יושב ולא אומר כלום אני מתקדם אליו ואומר לו
"אחי אני חושב שאזוז כבר שתיים בלילה ואבא שלי בטח מודאג." בדיוק  שאני רוצה ללכת אני רואה זוג מבוגר מתקדם אלינו בלי שיגידו לי מי זה הם אני יודע שזה ההורים של ברלין כי האמא שלה דומה כל כך לברלין ואבא שלה דומה כל כך לאחותה הם מתקרבים אלינו ואומרים ביחד
"מייק מה קרה?" מייק מנסה למצוא את המילים אבל אני מציל אותו ומושיט את היד ואומר
"היי, אני לב אני אספר לכם מה קרה מנדי בדיוק נמצאת איתה עכשיו." אני אומר הם מסתכלים עלי במבט לא ברור אבל מהנהנים. ואז אנחנו מתקדמים לכיסאות שנמצאים בחדר המתנה, אחרי כמה דקות אנחנו מתיישבים ואני מספר להם. אבא שלה נראה עצבני ואמא שלה לא מפסיקה לבכות, אבא שלה תופס את אמא שלה לחיכו ומחבק אותה ומלטף לה את הראש זה רק מזכיר כמה אני מתגעגע לראות את אמא ואבא ככה ביחד הקשר שלהם חזק זה בטוח עוד ארבעה חודשים אמא שלי אמורה לחזור לארץ ביחד אחי הקטן. מייק יצא מההלם וממשיך לדבר עם ההורים של ברלין ומנדי ואני קם אומר להם שכבר אחזור הולך לצד החדר ומתקשר לאבא שלי כדאי לברר עם המזוודה שלי הגיעה הביתה והכל בסדר אחרי כמה  צלצולים אבא שלי עונה לי
אבא: בן שלי מה איתך?
אני: אני בסדר אבא תגיד המזוודה שלי הגיע הכל בסדר?
אבא: כן הכל בסדר מתי אתה תהיה בבית?
אני: אני חושב שכבר עכשיו אצא
אבא: אוקי, אני מחכה לך לא ראיתי אותך הרבה זמן
אני: אוקיי, אני אסיים משהו קטן ואגיע הביתה
אבא: הכל בסדר?
אני: כן כן הכל מעולה פשוט קרה משהו בדרך הביתה משדה אספר לך הכל כשאגיע הביתה
אבא: טוב בן שלי מחכה לך
אני מנתק את השיחה עם אבא ומתקדם לכיוון ההורים של ברלין ברגע שאני לידם אני פונה למייק ואומר לו
"אחיי אני אזוז תעדכן אותי בקשר לברלין." מייק רק מהנהן ואני נפרד לשלום מההורים שלה ויוצא מבית חולים לתפוס מונית
אני נכנס למונית כל כך התעייפתי היום שמתחשק לי רק לישון אני עוצם את העיניים נהנה מהשקט של הנסיעה עד שהמכונית נעצרת ואני יוצא והולך לכיוון הבית של אבא שלי אני נכנס לתוך הבית אבא יושב על הכיסא הנוח שלו ונהנה מכוס וויסקי משובח הוא אומר לי שלום עם הראש אני נכנס למטבח פותח את מקרר מוציא בקבוק מים ושותה חצי בקבוק, לא שתיתי כלום מהרגע שירדתי מהמטוס אני אומר לאבא שלי שנדבר בבוקר כי אני ממש עייף אני עולה במדרגות לקומה למעלה איפה שהחדר הישן שלי היה לפני חמש שנים, לפניי שעזבנו כי אבא קיבל עבודה באמסטרדם והוא חשב שזה הזדמנות מצוינת בשבילנו להתחלה חדשה.
אני נכנס לחדר ומסיים את כל הבקבוק המים זורק אותו בזבל שנמצא בחדר.
הכל נשאר אותו דבר לא מכרנו את הבית אבא אמר שאין צורך כי הוא ידע שבסופו של דבר נחזור לארץ. אחרי שאני פותח את המזוודה ומוציא בגדים נקים אני נכנס למקלחת נכנס לתוך הדוש עוצם את העיניים בינתיים המים משחררים אותי מכל הלחץ שהיה לי היום הטיסה, הצלה, הבית החולים אבל תוך כדי מקלחת הראש שלי עובר על כל מה שהיה היום ועל העיניים החומות של הבחורה ששוכבת עכשיו בבית חולים אני מנער את עצמי ממחשבות. אני יוצא ממקלחת ולובש תחתונים נקיים נכנס לשמיכה ברגע שראש נוחת על הכרית אני נרדם.
בבוקר אני מתעורר בגלל רעש מעצבן אני מסתכל על השעון הדיגיטלי  שלי ורואה שהשעה רק 08:00 בבוקר אני עייף אין לי כח שיעבור הטלפון לתא קולי אני ממשיך לישון הטלפון ממשיך לצלצל אני לוקח את הטלפון מהשידה ועונה לשיחה מבלי לראות מי זה אני כל כך מותש שאין לי כח אפילו לבדוק מי מציק לי כל כך אני עונה לשיחה ואומר בקול די רועם הלו
"אחיי , מה קורה זה יניב זוכר אותי?" לוקח לי שנייה לחזור לעצמי עדיין ישנוני קצת אבל ברור שאני מכיר את יניב
"אחיייי מה קורה אני פשוט ישן עדיין היה לי יום מטורף אתמול אפשר שנדבר לקראת הצהרים "
"אחי, הכל טוב תתקשר אלי נדבר" אני מנתק את השיחה ומחזיר לשידה בדיוק כשוב הטלפון החליט לצלצל אני כבר מתחיל להתעצבן לא נותנים לי לישון פשוט אני עונה אבל הפעם בקול קצת יותר עצבני
"הלוו"
"לב, זה מייק מצטער אם הערתי רציתי לעדכן אותך שברלין התעוררה." אני כבר מתעורר לגמרי ברגע ששמעתי את השם הזה ברלין
"אההה … יופי אני שמח, הכל בסדר? אני מנסה לשמור על איפוק שאני לא אשמע מתלהב מידי
"כן אחי רצינו לשאול אם תרצה להצטרף אלינו"
"מצטער אחי אני רוצה לישון לא ישנתי טוב תמסור לה שתרגיש טוב אני חוזר לישון "
"אוקי, איך שבא לך לילה טוב אדבר איתך יותר מאוחר." הפעם אני מכבה את הטלפון לגמרי והולך לישון ברגע שהעיניים שלי נסגרות אני רואה עיניים בצבע חום וגם תמונות שאני מנסה למחוק מהראש שלי
אני מתעורר לקראת הצהרים פותח את טלפון רואה שוב הודעה ממייק אבל הפעם אני נעצר באמצע ולא מצליח לנשום….