התעוררתי לצד מיטה ריקה, שפשפתי את עיניי וכיווצתי את גבותיי בלבול בתהייה. איפהאיידן?
הסתכלתי מהחלון בניסיון להבין מה השעה אך ענני הסערה שכיסו את השמיים והשלג היורד לא הובילו אותי לשום מסקנה.
נראה שנתקע פה עוד יום מבלי לחזור הביתה. איטליה. מבלי לחזור לאיטליה.
אנחנו נמצאים כאן כבר חמישה ימים חסרי מעש לחלוטין וקרקורי ראש חסרי תועלת מצד איידן שלא נעלמים, מאז אותו הלילה שנגע בי ובחן אותי הוא לא התגרה בי יותר מידי, אז אני בהחלט מעדיפה את החפירות ראש שלו מאשר זה.
התרוממתי מהמיטה, נעלתי נעליים והתקדמתי אל חדר השירותים שנמצא בחדר השינה , צחצחתי שיניים ואספתי את שיערי הפזור לקוקו מרושל מבלי להסתרק וחפנתי את הפוני שלי מאחורי אוזני.
הסתובבתי בחדות וטרקתי את גבו של איידן לקיר, ידי נשלחה אל המותן שלי ושלפה פגיון שהונחה עכשיו מתחת לסנטר של האנדרסון המעצבן שלא מפסיק להתנהג בטיפשות.
״אתה ממש אידיוט. מתי תפסיק להתגנב מאחוריי?״ ״את מסתובבת עם סכינים כל הזמן?״ שאל. ״אתה מכיר אותי מספיק זמן כדי לדעת שכן״ הוא חייך קלות ונעצתי את הפגיון לחוץ יותר לבשרו.
גופו של איידן נשמט מעט ותפס בברך שלי. הוא רומם אותה באיטיות אל עבר המותן שלו כשידו מחליקה על המכנס שלי ובכל זאת משאיר חותם של חמימות על עורי.
היד שלו המשיכה להרים את הרגל שלי עד שהגיעה למותנו והייתה גבוהה מספיק כדי לתת לו שליטה על כל רגלי וכדי שאהיה צמודה לגופו כשהוא מותח את הרגל שלי.
קימטתי את מצחי בבלבול וצמצמתי את עיניי כשהוא התחיל להחליק את אצבעותיו במורד רגלי בעדינות רבה מדי בעוד לא שובר איתי קשר עין.
אני מטה את הפגיון כלפי מעלה, גורמת לו לזקור את סנטרו. ״מה אתה עושה?״ שאלתי עם שמץ של איום בקולי. ״מה זה נראה לך שאני עושה?״
