- BREAKING DOWN YOUR WALLS -

2

- פרק מספר 2 -
| נ.מ - פליקס |

התעוררתי מוקדם ללימודים , בירכתי את אמא לבוקר טוב ומיהרתי לצאת מהבית.
עברו כבר כמעט שלושה ימים מאז שקיבלתי את מספר הטלפון של היונגין , אך עדיין לא קיבלתי הודעה ממנו לגבי הפרויקט שלנו.
יכול להיות שהוא פשוט שכח?

נכנסתי לבית הספר כשלפתע יכולתי להבחין בהיונגין מתקדם אל השכבה.
רצתי לכיוונו והחלטתי להבין מתי הפרויקט שלנו יוצא לפועל.
״היונגין״ טפחתי על כתפו.
״הו.. אתה..״ הוא כיווץ את גבותיו.
״פליקס , אנחנו באותה כיתה״ הזכרתי.
״הו כן נכון , מה העניין?״ הוא שאל בקרירות.
״נתת לי את המספר שלך.. לפני כמה ימים״
״ברצינות? ולמה זה? לא זכור לי שאנחנו מכירים״ הוא המשיך וליבי התכווץ.
אז הוא באמת לא זוכר , לא אותי ולא את המפגש בנינו.
״אנחנו.. לא , אנחנו לא מכירים.. יש לנו פרויקט זוגי במדעי ההתנהגות״ אמרתי.
״הו! כן נכון , אכתוב לך היום״ הוא אמר וחזר להתעסק בלוקר שלו.
״אני מחכה שתכתוב כבר שלושה ימים״ אמרתי בהתרסה.
״סליחה?״ הוא הסתובב בבלבול.
״לא חשוב , אזכיר לך אם תשכח״ אמרתי והתקדמתי לכיתתי.

לא רק שהוא לא זוכר אותי , הוא גם לא נראה מעוניין לעשות איתי את הפרויקט הזה.
אני רודף אחריו במשך ימים , חשבתי שאכפת גם לו אבל כנראה שטעיתי.
הייתי בטוח שגם כשאני אפנה אליו הוא יהיה יותר נגיש ונחמד.. אבל התגובות שלו תמיד קרירות כמו חץ בלב.
כנראה שאצטרך לקחת את המושכות לידיים שלי , אחרת שנינו נכשל.

הלימודים המשיכו כרגיל והיום עבר יחסית מהר , לא ראיתי את היונגין יותר מדי היום כי מרוב כמות השיעורים הוא פשוט הבריז. 
אלוהים.. באמת חשבתי שהוא תלמיד רציני וטוב , בדיוק כמו שחשבתי שהגישה שלו שונה מהנראות שלו.
במה עוד טעיתי בנוגע אליו?
חזרתי הביתה ועליתי לחדרי , נשכבתי על מיטתי ופתחתי את הצ׳אט עם היונגין.

*הוואנג היונגין - מחובר*

-היי , זה פליקס.. מתי תרצה להפגש לעבוד על הפרויקט?

שלחתי את ההודעה , לא יודע אם באמת לצפות לתגובה.

-פליקס.. כן , מחר אחרי הלימודים אצלי?

הוא באמת ענה לי? והזמין אותי אליו הביתה?
אלוהים.. אני עומד להיות בבית של הוואנג היונגין.

-בטח , מה הכתובת?

ניסיתי לשמור על איפוק.