- BREAKING DOWN YOUR WALLS -

7

- פרק מספר 7 -
| נ.מ - פליקס |

הפגישה אתמול עם היונגין הייתה.. אמוציונלית.
הרגשתי הרבה דברים טובים לגביו.. זה הרגיש שונה אתמול.
הוא נפתח בפניי , דיבר אליי בנחמדות ולא בקרירות שאליה אני רגיל , הוא שאל והתעניין בחיי.. אך הוא שאל בעיקר על משפחתי.
נושא המשפחה רגיש אצלו , יכולתי לדעת.
הוא גר לבד , והוא אמר שהוא בן יחיד.. לכן אני סקרן לדעת איפה נמצאים ההורים שלו.
היונגין מסקרן אותי.. ואני עדיין לא מאמין שהגעתי למצב שאני כל כך קרוב אליו , אני מבלה איתו הרבה ואנחנו נפגשים כמעט כל יום.. זה מרגיש כמו חלום.
מאז ומתמיד הערצתי אותו , זה כאילו שתמיד ידעתי שהיה מה להעריץ.
הוא חזק , הוא עובר הרבה דברים והוא לעולם לא מחצין את זה.
הוא מתמודד עם הכל לבד.. ואני מקווה שדווקא בגלל שאנחנו מתקרבים , הוא יוכל לשתף את זה איתי.
הייתי רוצה לעזור לו כמה שאוכל.

התארגנתי ללימודים ונפרדתי מאמא שיצאה לעבודה מוקדם ממני , אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי מהבית.
זה תכף תאריך ההגשה של הפרויקט הזוגי שלי ושל היונגין והאמת , התקדמנו בקצב מרשים.
אני גאה בנו , אפילו שלא היינו קרובים בהתחלה וזה היה קשה להסתדר.. אנחנו לגמרי בדרך לקבל את המאה שלנו.

נכנסתי אל הכיתה והתיישבתי במקומי.
חיכיתי שהיונגין יגיע אך לפתע הצלצול נשמע , כנראה שגם היום הוא מאחר.
המורה ג׳וש נכנס לכיתה והחל לדבר על הפרויקטים , עברו כמעט עשרים דקות מאז שהתחיל השיעור.. איפה היונגין?
קיוויתי שהוא יגיע במהלך השיעור אך כבר הגענו להפסקה והחלטתי פשוט לכתוב לו הודעה.

*הוואנג היונגין - נראה לאחרונה לפני שעתיים*

-היי.. הכל בסדר? איפה אתה? (9:20)

-היונגין? (9:30)

-אתה מלחיץ אותי , אני מקווה שפשוט לא קמת ובגלל זה אתה לא כאן. אבקר אותך אחרי הלימודים.. אני מקווה שזה בסדר. (9:50)

היונגין לא ענה להודעות שלי , הוא אפילו לא היה מחובר.
אני לא יודע מה לחשוב אבל אני מקווה שהכל בסדר , אסיים את הלימודים ואלך אליו.
למדנו היום המון חומר חדש שאותו אצטרך כנראה להשלים להיונגין.. אבל סוף סוף נגמר היום והשעה כבר כמעט שלוש וחצי.
יצאתי מבית הספר , סימסתי לאמא שלי שאגיע בערב והמשכתי לכיוון הבית של היונגין.
כשהגעתי , דפקתי על הדלת וחיכיתי למענה.
קדימה היונגין.. איפה אתה?
לאחר כמעט חמש דקות שאני מנסה את מזלי , דלת הבית נפתחה.
היונגין נעמד מולי כאל יווני , לבוש בחליפה מכופתרת שחורה ושיערו הרטוב מסודר כאילו יצא מהמקלחת.
הוא נראה כאילו הוא הולך לאירוע כלשהו.

״הו.. היונג-״ התחלתי.
״מה אתה עושה פה?״ הוא שאל בחדות.
״אה.. לא.. לא ראיתי את ההודעות שלי?״ שאלתי.
״לא״ הוא ענה בקרירות ששוב שבה לקולו.
״היונגין , הכל בסדר?״ התקרבתי אליו בבלבול והוא הניד בראשו והדף אותי אחורה.
הפנים שלו היו נראות פגועות ועצובות , כאילו ברגע שהתקרבתי משהו תקף אותו.
ה.. הריח שלי.
ממתי הוא לא רוצה להריח אותו?
״אני מאחר לאן שהוא״ הוא אמר כשנעל את הבית והמשיך לרכב שלו.
הוא לבוש יפה כל כך , סידר את השיער שלו ופיזר בושם גברי ונעים לגופו.. יש סיכוי שהוא הולך ל.. דייט?
זאת הסיבה שהוא כבר לא רוצה להריח אותי?
״חכה!״ צעקתי ורצתי אחריו כשאחזתי בידו.
הוא לא אמר מילה ורק הביט בי במבט קר.
״אתה.. בטוח שהכל בסדר?״ זה כל מה שהצלחתי לשאול.
דאגתי לו , ועם זאת גם ניסיתי להבין מה קורה פה.
״כן , נדבר מאוחר יותר״ הוא אמר כשנכנס לרכב שלו ונסע במהירות.
היונגין באמת הולך לדייט?
הוא לעולם לא היה מסרב להריח אותי , הוא ביקש הרבה לאחרונה את הריח הזה.. ופתאום עכשיו , הוא הודף אותי?
הוא גם מאוד השקיע בעצמו , יותר מבדרך כלל , וזה די כואב לחשוב שכל הזמן הזה הוא התארגן להפגש עם הדייט שלו בזמן שאני דאגתי לו ושלחתי הודעות ללא סוף.
לא מגיע לך את הדאגה שלי היונגין , בכלל לא מגיע לך.

| נ.מ - היונגין |

״היי אמא , היי אבא״ חייכתי חיוך קטן ועצוב כשירדתי על ברכיי אל מול הקברים שלהם.
״הבאתי פרחים , הרי אהבת את זה יותר מהכל.. לא ככה אמא?״ אמרתי והנחתי את זר הפרחים על הקבר שלה ועל קברו של אבי.
״אז.. היום זה כבר חמש שנים שאתם לא פה , אל תכעסי אמא.. אבל לא הייתי בלימודים היום , לא הייתי מסוגל.״ חייכתי קלות.
״ואבא.. תמיד נהגת להיות מאורגן ולהראות הכי טוב ומכבד שיש , אז.. הגעתי הנה מכובד ככל שיכולתי. אני מקווה שאתה אוהב״ אמרתי וניקיתי את קברו בידיי.

״הייתי רוצה ביום הזה.. לספר לכם על דברים שקרו לי לאחרונה , אתם לא יכולים להגיב לי.. אבל אני יודע שאתם מקשיבים הכי טוב.״ התחלתי כשדמעות החלו לרדת מעיניי.
״אז.. השתפרתי בלימודים , הציונים שלי עולים.. אמנם לא הספקתי הרבה , אבל אני משתדל. פגשתי ילד חדש שהגיע לכיתה שלי.. והאמת שהוא מעביר אותי צרות״ המשכתי בחצי חיוך.

״קוראים לו פליקס.. הוא ילד נחמד , חייכן , שקט לפעמים , אני בטוח שאם הייתי מביא אותו הביתה הייתם נורא אוהבים.. זה די הטיפוס שלכם.״
״ובאשר אליך אמא.. הוא מזכיר לי אותך כל כך , הוא משתמש בריח שלך.. זה שהייתי מריח וישר מזהה שזאת את. זה שהרחתי ביום האחרון שראיתי אותך.״ הבכי שלי התחזק.
נשמתי עמוק והמשכתי לדבר.
״אני מתגעגע אליכם כל כך , לא תיארתי לעצמי שזה כל כך קשה לחיות בלי ההורים.. לדאוג לעצמי , לפרנס את עצמי , אני משתדל לעשות מה שאפשר כדי שתהיו גאים בי. אני לפחות מקווה שאתם גאים. לעולם לא אוכל להיות אדם טוב כמוכם.. אבל אוכל לנסות , העתיד שלי יהיה מלא בכם ואפילו הילדים שלי יקבלו את החינוך שלכם. את החינוך שאני קיבלתי.״ אמרתי וניגבתי את פניי הרטובות.

״אני אוהב אתכם , מתגעגע מאוד ומקווה שאתם גאים בי , נפגש שוב בקרוב״ סיימתי ונשקתי לקבריהם לפני שעזבתי את המקום.