- BREAKING DOWN YOUR WALLS -

9

- פרק מספר 9 -
| נ.מ - פליקס |

התארגנתי ללימודים כמו כל בוקר , העניינים עם היונגין נפתרו ולמרות שאני לא מבין את הדברים עד הסוף.. אני יודע שהוא לא משקר לי.
ירדתי לסלון , אכלתי ארוחת בוקר מהירה , נפרדתי מאמא ויצאתי ללימודים.
פחדתי לאחר כמו אתמול לכן ניסיתי לנהוג מהר ככל שיכולתי.
היום שלנו מלא בשיעורים עם המורה ג׳וש בגלל שתאריך ההגשה של הפרויקט מתקרב מאוד.
הוא תמיד מוסיף הערות או תיקונים לפרויקטים כך שאני והיונגין רוב הזמן מוצאים את עצמנו משפרים את הפרויקט כמה שאפשר.
אני לא יודע כמה אכפת להיונגין מהציון שיקבל.. אבל אני לא עומד להתפשר על פחות ממאה.
אנחנו נקבל את הציון הכי גבוה בכיתה.

הגעתי ללימודים וזינקתי מהרכב.
כשנכנסתי למסדרון השכבה יכולתי כבר לשמוע את צלצול הכניסה לכיתות.
מיהרתי לכיתתי וכשנכנסתי , ג׳וש עדיין לא הגיע.
זה היה קרוב.
״למה אתה נראה כאילו אתה אחרי מרתון?״ היונגין בחן אותי.
הו באמת , אל תסתכל עליי במבט הזה.
היונגין תמיד נראה כל כך טוב.
״כי רצתי מרתון עכשיו , כל כך פחדתי לאחר!״ נאנחתי והוא גיחך.
״בוא הנה לרגע״ הוא ביקש והתקרבתי לשבת לצידו.
״אם אתה מפחד כל כך לאחר כנראה אתה צריך מישהו שידאג לקחת אותך ולא תאחר״ הוא לחש לאוזני כששאף את ריח צווארי ולפני שהספקתי להגיב ג׳וש נכנס לכיתה.
אלוהים.. תודה על רטטים בלב לפני השיעור היונגין.

היום עבר במהירות והשיעורים עם ג׳וש רק הוכיחו לנו כמה שאנחנו צריכים לסדר את הפרויקט שלנו.
הוא נתן הרבה הערות כמו לכרוך את הפרויקט , לעצב אותו כדי שיראה אסתטי ומכבד.. את כל זה אעשה בעצמי.
מהיונגין? אני רק מבקש ריכוז מקסימלי.

״איך אתה רוצה להגיע?״ שאלתי את היונגין כשנעמדנו מול מגרש החניה.
״איתך״ הוא אמר ופעימות הלב שלי התחזקו.
חייכתי קלות והנהנתי כשהתקדמנו לרכב שלי.
נכנסתי לרכב והתחלתי בנסיעה הביתה.
״אתה יודע.. הריח שלך באמת משגע אותי״ היונגין אמר לפתע.
למה הלב שלי דופק ככה.. אלוהים.
״אתה.. תספר לי למה?״ שאלתי בסקרנות והבטתי בפניו המבולבלות.
״אולי.. יום אחד.״ הוא אמר בחיוך קטן והנהנתי.
תספר לי את הסיפור שלך היונגין.
אני רוצה לדעת מהם האירועים שעיצבו אותו בחייו.. מה הריח הזה אומר עבורו.. למה בנית סביבך כל כך הרבה חומות היונגין?
למה לקח לו כל כך הרבה זמן להתחבר אליי כשעם אנשים אחרים זה הולך לי הרבה יותר קל?
אתה מעניין אותי הוואנג היונגין , יותר מדי.

הגעתי הביתה וחניתי בחוץ.
פתחתי את דלת הבית כשהיונגין לצידי ופגשתי בפניה המחייכות של אימי.
״ילד שלי.. הגיע הזמן , האוכל מחכה-״ היא חיבקה אותי ונעצרה כששמה לב להיונגין.
״הו.. אמא , זה היונגין.. חבר מהכיתה״ הצגתי והיונגין קד לה.
״נעים להכיר אותך.. גברת לי״ היונגין אמר בנימוס שלא ידעתי אם היה אופייני לו.
״נעים להכיר גם אותך חומד , כמה שאתה יפה.. האם אתה מדגמן?״ אמא שאלה והבטתי בה במבוכה.
״אמא!״ רטנתי לה והיונגין גיחך.
״זה בסדר , רק לפעמים כשיוצא לי , אבל הבן שלך לא פחות יפה ממני גברת לי״ היונגין החמיא והפתיע אותי כשלחיי הפכו אדומות.
״הו.. אתה לגמרי צודק מתוק! אני מחבבת את הבחור הזה..״ אמא לחשה לי.
״קדימה בנים , שבו לאכול , אתם בטח גוועים״ אמא אמרה והושיבה אותי ואת היונגין בשולחן הבר שבמטבח.
״זה בסדר גברת לי את לא צריכה לדאוג לי לאוכל״ היונגין אמר.
״שטויות חומד , שניכם צריכים לאכול כדי להתחזק , אני מניחה שיש לכם איזו עבודה יחד?״ היא שאלה.
״כן , אנחנו עושים פרויקט זוגי במדעי ההתנהגות״ אמרתי והתחלתי לאכול.
״איזה יופי , אני חושבת שאתם ציוות נהדר , היונגין שתדע שפליקס לא יוותר לך.. הוא יהיה חייב לקבל את המאה שלו. הילד שלי פריק של ציונים.״ אמא אמרה ולחשה לו את המשפט האחרון כשהוא גיחך.
״היי! אני לא פריק , זה פשוט חשוב לי , אני רוצה ממוצע ציונים גבוה!״ אמרתי והם גיחכו.
בזמן שאכלתי יכולתי לשים לב שהיונגין לא היה מרוכז באוכל , הוא לא נגע בצלחת שלו.. הוא היה מרוכז באמא.
הוא דיבר איתה הרבה , הם ניהלו שיחה על החיים והיונגין שיתף כל מיני דברים מבית הספר.. את חלקם מעולם לא שמעתי.
מה גורם לו להפתח לאמא ככה כשזאת הפעם הראשונה שהם נפגשים?

״קדימה.. בוא נעלה לחדר , כדאי שנתחיל״ אמרתי כשפיניתי את הצלחת שלי ולקחתי את צלחתו של היונגין בידי.
״רק דקה , תוכל להשאר לרגע פליקס?״ אמא שאלה.
״בטח , אתה יכול לעלות היונגין.. תכף אצטרף״ אמרתי והיונגין הנהן ועלה לפניי.
״מה קורה ביניכם? איזה קשר יש לכם?״ היא שאלה כשהיינו לבד.
״אנחנו רק חברים״ אמרתי.
״חברים? אתה צוחק? הבחור הזה הסתכל עליך כאילו אתה היהלום הכי יקר שיש לו בכספת. פליקס.. הוא נראה לגמרי מעוניין בך.״ אמא אמרה והנדתי בראשי.
״א.. את בטוחה? אני לא חושב..״ היססתי.
״אמא יודעת הכי טוב חומד , קדימה.. תעלה אליו אל תשאיר אותו הרבה זמן לבד״ היא אמרה והנהנתי כשחיבקתי אותה ועליתי למעלה יחד עם צלחת האוכל של היונגין.
״למה הבאת את הצלחת שלי לכאן?״ הוא שאל כשהנחתי את הצלחת לצידו.
״לא אכלת כלום , בזמן שנעבוד על הפרויקט.. תאכל קצת״ אמרתי.
״האוכל של אמא שלי מדהים.. אתה תאהב״ הוספתי והוא הנהן קלות.
״כן , אמא שלך נחמדה מאוד״ הוא אמר בחיוך קטן ושיחק עם המזלג.
״היא מדהימה.. אני בר מזל שהיא כאן איתי בזמן שאבא בעבודה שלו , בלעדיה אני לא בטוח איך הייתי מסתדר״ אמרתי בכנות והוא הנהן קלות.
״היית מסתדר מצוין״ הוא הביט בי וליטף את ראשי.
״אבל אין ספק שנוכחות ודאגה של אמא , זה שונה מהכל״ הוא הוסיף ונשען לאחור.
זה הפתיע אותי , היונגין מתקרב אליי והלב שלי מגיב אליו במהירות.
וגם.. המבט שלו , העיניים שלו בכל פעם שהוא מדבר על משפחה.. מה אתה עובר היונגין?

״אז קדימה , אם לפענח את הפרצוף שלך עכשיו.. אתה נראה מאוד מבולבל לי פליקס , מאיזו סיבה?״ הוא אמר ולקח ביס מהאוכל.
״אה.. שום סיבה! אתה ממש צריך להפסיק לחקור לי את הפרצוף״ רטנתי והוא גיחך.
״מממ אבל זה הפרויקט שלנו.. איך ג׳וש אומר? תישא בתוצאות הפרויקט , העיקר תביא ציון טוב.״ הוא אמר ונאנחתי בגיחוך.
לפתע , נשלחה אלינו הודעה חדשה מג׳וש בצ׳אט של הכיתה.

-תלמידים יקרים , תאריך ההגשה של הפרויקט הוקדם למחר. תלמיד שיגיש באיחור , הציון שלו יראה בהתאם.
המשך יום טוב לכולם.

״מחר?!״ נבהלתי.
״אנחנו לא נספיק לעולם היונגין!! אנחנו לא נספיק והמאה שלי יחמוק ממני תוך רגע!״ נאנחתי בתסכול ונשכבתי על גבי.
״תרגע.. אנחנו נספיק , לא נשאר לנו הרבה.״ הוא אמר ברוגע.
אייש.. היונגין תמיד רגוע , זאת בדיוק הבעיה.
״יש לנו לכרוך את זה , לעצב ולהקליד את הכל , איך נספיק עד מחר?״ שאלתי בלחץ.
״היי תרגע , אנחנו שניים פליקס. אתה תעבוד על הכריכה והעיצוב של הפרויקט ואני אקליד אותו.. מה אתה אומר?״ הוא שאל.
אלוהים.. הגבר הזה ממש יודע איך להרגיע אותי.
״אוקיי , בסדר.. אז קדימה היונגין! קח את המחשב שלי ותתחיל להקליד אין זמן!״ אמרתי ונתתי לו את מחשב הנייד שלי כשהוא גיחך והתחיל לעבוד.

זה כל כך מפתיע לחשוב על היחסים שלנו עכשיו , אני עדיין לא מבין מה זה בדיוק.. אבל הקרבה הזאת להיונגין עושה לי טוב , ואני חושב שגם לו.
אני פשוט רוצה שהכל יעבוד בשבילנו.. לא משנה באיזו דרך.
זה כיף להיות קרוב אליו.
היונגין מרגיע ומשרה ביטחון.
אחד כזה שאני צריך.