- BREAKING DOWN YOUR WALLS -

6

- פרק מספר 6 -
| נ.מ - היונגין |

לא ציפיתי לעשות שיחה כזאת עם פליקס אתמול , אבל הוא הפתיע אותי כשהסכים לעזור לי בעניין הריח.
זה חשוב לי , וככל הנראה שאם לא היינו מנהלים את השיחה הזאת אתמול.. הריח הזה היה חומק ממני שוב ולא חוזר לעולם.
פליקס לא היה חייב לבוא לקראתי , והוא בכל זאת עשה את זה.
אני לא בטוח למה.. אולי הייתי נראה מעורר רחמים מדי , או נואש להריח אותו.
לא משנה מה הסיבה , אני מעריך את זה שהוא לא מקשה עליי ונותן לי להרגיש את התחושה שהריח הזה נותן לי.
אני יודע שאמרתי לעצמי שלא אתקרב אליו ולא אקשר לאנשים , אבל זה פשוט בלתי נמנע כשאנחנו עושים פרויקט יחד ונפגשים כמעט כל יום.
אני פשוט אתן לדברים לזרום , אולי הוא לא כזה נורא אחרי הכל.

נכנסתי לבית הספר , דיברתי קצת עם חברים מהשכבה והתקדמתי אל הכיתה.
אני חושב שאני שוב מאחר והשיעור כבר התחיל אך כשהגעתי אל דלת הכיתה לא ציפיתי למראה שלנגד עיניי.
פליקס ישב מחוץ לכיתה על הרצפה כשהוא מחבק את רגליו ומתנשם בכבדות.
הוא היה כל כך שקוע במה שעבר שאפילו לא שם לב אליי.
מיהרתי לרדת על ברכיי והבטתי בו בבלבול.
״היי , פליקס״ אמרתי והוא הרים את עיניו ושם לב אליי.
״היונגין״ הוא התנשם.
״היי.. מה קורה? למה אתה פה ככה?״ שאלתי.
״אני.. אני לא יודע , אני באתי.. לכאן בבוקר ו..״ הוא גמגם כששוב הנשימה שלו התגברה.
״פליקס , היי , תסתכל עליי. מה קורה?״ אחזתי בפניו.
״ואז התקשתי לנשום.. ועכשיו.. אני כאן״ הוא המשיך.
״אוקיי.. אוקיי זה בסדר , תסתכל עליי.. תנשום לאט.״ הבטתי בעיניו ופליקס בעיניי , מנסה לרכז אותו רק בי.
״היונ.. גין״ הוא התנשם.
״אני כאן , אני לא עוזב עד שתרגיש טוב אוקיי? תרגע.. רק תנשום לאט , תנסה להשתלט על זה פליקס קדימה..״ אמרתי והוא הנהן קלות בהסכמה.
פליקס החל לנשום לאט לאט כשלא עזבתי אותו לרגע , השתלט על הסיטואציה כמעט לבדו.
אלוהים.. מעולם לא התמודדתי עם משהו כזה , הלב שלי כמעט נפל לתחתונים.
יש מצב שאני.. דואג לו?

״איך זה מרגיש?״ שאלתי כשצפיתי בו מסדיר את הנשימה.
״בסדר.. אני בסדר״ הוא אמר בביטחון.
״כן? תסתכל עליי , אתה באמת בסדר?״ שאלתי ואחזתי בפניו.
״כן , אני באמת בסדר , תודה היונגין.. שהיית איתי , זה מאוד עזר״ הוא אמר והנהנתי בחצי חיוך.
״אז מה.. זה קורה לך הרבה?״ שאלתי והתיישבתי לצידו.
״לפעמים.. אני לא יודע ממה זה נובע , כנראה לחץ״ הוא אמר.
״לחץ? כמו מה?״ שאלתי בסקרנות.
״אולי כי אנחנו צריכים להגיש תכף את הפרויקט.. ואין לנו שום דבר מוכן היונגין.״ הוא אמר ובאמת היה נשמע מודאג.
״זה ממש יושב עליך אה?״ שאלתי והוא הנהן.
״אז.. מה דעתך לבוא אליי היום כשנסיים פה ונצמצם את הפער?״ הצעתי והוא הביט בי ושלח אצבע מאשימה לכיווני.
״אתה נשבע להיות רציני בפרויקט הזה?״ הוא שאל.
״אוי בחייך.. מתי לא הייתי רציני?״ אמרתי ופליקס שלח אליי מבט מאיים.
״היונגין״ הוא דחק.
״טוב טוב נשבע , אני אהיה רציני ואנחנו נתקדם בפרויקט הזה.״ הרצנתי והוא הנהן בחצי חיוך.
״קדימה בוא נכנס ל-״ התחלתי כשלפתע הצלצול להפסקה קטע אותי ואיתו המורה שיצא מהכיתה.
״אז שניכם מבריזים כאן?״ הוא שאל והביט בנו כשהתרוממנו מהרצפה.
״אה.. לא , בכלל לא.. מה שקרה זה-״ התחלתי ואז השתתקתי בבת אחת כשפליקס בעט לי ברגל.
״שהיונגין נפל בדרך לפה! הברך שלו ממש כואבת.. והיינו אצל האחות עד עכשיו , נראה שהגענו להפסקה..״ פליקס גיחך מעט ואני הבטתי במורה שאני נשבע שהוא מטומטם אם הוא קונה את זה.
״אני מבין.. אז אני מצפה לראות אתכם בשיעור הבא״ הוא אמר והופתעתי. זה ברצינות עבד?
״כמובן!״ פליקס ענה ועניתי אחריו כשהמורה חלף על פנינו.
״זה היה די כואב אתה יודע״ גערתי בפליקס שרק משך את כתפיו בתמימות.
״לא שזה לא הגיע לך..״ הוא אמר ונכנס לכיתה.
אלוהים , הבעיטה הזאת כמעט שיתקה אותי.
נאנחתי ונכנסתי לכיתה אחרי פליקס.

השיעורים עברו אחד אחרי השני והגענו לסיום היום.
פגשתי את פליקס והמשכנו לרכב שלי כשלאחר כמה דקות הגענו הביתה.
עלינו לחדר והתיישבנו על המיטה.
״אתה זוכר שהסכמת להיות רציני היום.. נכון?״ הוא שאל בתחילה.
״כן כן זוכר , קדימה , תעשה את הפרויקט שלך״ אמרתי ופליקס חייך מעט והביט בפניי. מנסה לפענח כל הבעה והבעה.
״אתה כביכול מרוכז בפרויקט , אבל יש דברים שאתה חושב עליהם.. אולי כאלה שמטרידים אותך?״ הוא אמר והופתעתי מהיכולת שלו לזהות את תחושותיי בצורה כה מדויקת.
״אני חושב , אבל זה לא מטריד אותי״ אישרתי.
״על מה אתה חושב?״ הוא שאל.
״על שאלה שאני רוצה לשאול אותך״ אמרתי בכנות.
״אתה יכול לשאול אותה היונגין״ פליקס אישר והנהנתי.
״אז.. מה הקשר שלך עם אמא שלך?״ שאלתי.
״אנחנו קרובים.. היא זאת שגידלה אותי מאז הילדות והיא זאת שדואגת לי גם היום , היא הדבר הכי קרוב שיש לי.״ הוא אמר והנהנתי לעצמי.
״ואבא שלך.. הוא לא בתמונה?״ שאלתי.
״בערך.. הוא עובד בחול , אז לא יוצא לי להפגש איתו הרבה.. אנחנו פשוט משתדלים לדבר הרבה בטלפון״ הוא הסביר והנהנתי.
״ואתה ילד יחיד?״ שאלתי והוא המהם.
״נראה שגם אתה״ הוא אמר והנהנתי.
״אז איפה ה-״ הוא התחיל בשאלה המבוקשת.
״אז תורי לפענח אותך נכון?״ מיהרתי לשנות נושא.
״אה.. כן-״ הוא התחיל.
״טוב.. אתה נראה קצת מבולבל , יש לך רצון לדעת המון דברים.. ובמיוחד להצליח בפרויקט הזה.״ אמרתי.
״זה נכון״ הוא גיחך מעט.
״יש עוד הוראות מהמורה?״ שאלתי והוא המהם.
״לדבר עם העיניים״ הוא אמר.
״מה זה אומר בדיוק?״ הבטתי בו בבלבול.

פליקס התיישב קרוב אליי ונעל את עיניו בעיניי.
״לנסות להבין מה העיניים שלך מספרות , מאחוריהן מסתתר האופי של האדם״ הוא הסביר וחייכתי קלות.
״ומה אתה רואה?״ שאלתי כשהתקרבתי אליו בעצמי.
הריח הזה שיכר אותי ככל שהתקרבתי.
״שקשה לך , שאתה עובר הרבה דברים לבד.. שאתה צריך מישהו לדבר איתו״ הוא השיב.
״אני לא צריך לדבר , אני מדבר עם העיניים טוב יותר״ אמרתי והוא חייך קלות וסרק את פניי.
לעזאזל , מה התחושה הזאת שאני מרגיש עכשיו?
הלב שלי דופק , הריח שלו ממלא את אפי והוא נראה לי כמו הדבר הכי יפה בעולם כרגע.
אלוהים , זה מסוכן , כל כך מסוכן בשבילי.
״קדימה.. נראה לי שסיימנו להיום״ פליקס אמר לפניי , מזל.
״כן , הספקנו לצמצם מצוין״ אמרתי.
״תודה שבאמת היית רציני.. היה לי כיף איתך היום״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״כן.. גם לי , יש לך איך לחזור?״ שאלתי.
״כן , אמא שלי כבר בחוץ.. נפגש מחר היונגין״ פליקס אמר והתרומם מהמיטה.
״רגע.. אפשר.. אה לא חשוב״ התחלתי ואחזתי בידו.
״מה זה?״ הוא שאל.
״אפשר לחבק אותך? אני מתכוון.. זה לא בשביל משהו רק בשביל-״ התחלתי.
״הריח. כן , בטח.״ הוא חייך קלות ומיהר לחבק אותי.
השבתי לו חיבוק וחפנתי את פניי בצווארו , שאפתי את הריח שכל כך אהבתי , זה שמילא אותי באנרגיה תוך רגע.
לא הייתי בטוח אם זה היה הריח שמילא אותי באנרגיה , או פליקס.. אבל זה לא חשוב.
שניהם מגיעים מאותו המקום , ומשפיעים עליי באותו האופן.