- BREAKING DOWN YOUR WALLS -

4

- פרק מספר 4 -
| נ.מ - היונגין |

הבוקר התחיל מוקדם מהצפוי וכבר התיישבתי במקומי בכיתה.
הבטתי סביבי וכיווצתי את גבותיי כשלפתע פליקס נכנס לכיתה והתיישב במקומו.
הוא הגיע אחריי? ממתי הוא לא הראשון בכיתה?
״בוקר טוב לכולם! אז אני מקווה שהפרויקטים שלכם מתקדמים.. יש לכם מספיק זמן להגשה אז תנצלו את הזמן הזה ביעילות.״ ג׳וש המורה נכנס לכיתה.
״לי פליקס״ הוא קרא לפתע.
״כן?״ פליקס השיב.
״איך הפרויקט שלכם מתקדם? בפעם הקודמת היונגין אמר שלא התחלתם. מתי אתם אמורים להפגש?״ הוא שאל ופליקס היסס.
״אה..״ הוא הסתבך.
״היום״ עניתי במקום.
״היום , מצוין. פליקס אני בטוח שאתם יכולים להביא פרויקט ברמה גבוהה , תשתלט על העניין״ הוא אמר וקרץ לפליקס שחייך קלות והנהן.

לאחר שעתיים של מדעי ההתנהגות והנחיות חדשות לפרויקט הזה , יצאנו להפסקה.
ניצלתי את הזמן הזה לוודא שפליקס באמת יפגש איתי היום , לעזאזל.. אבל אני צריך להריח אותו.
״היי , פליקס.״ קראתי במסדרון.
״היי היונגין״ הוא השיב בחצי חיוך.
החיוך שלו די יפה כשאני מביט בו.
לא , השתגעתי לגמרי.
אני לא אוהב לחייך ולא אוהב אנשים שמחייכים.
״תבוא אליי היום אחרי בית ספר לעשות את הפרויקט?״ שאלתי , מנסה להיות הכי נחמד שאצליח.
״הו.. חשבתי שסתם אמרת את זה כדי להציל אותי מהסיטואציה שם.. תודה על זה דרך אגב״ הוא השיב בבלבול.
״אין בעיה , אז תבוא?״ שאלתי.
״כן , נפגש אחרי הלימודים״ הוא אמר והנהנתי כשהמשיך לחצר.

אפילו כשעמדתי די קרוב אליו עכשיו.. יכולתי להריח את הריח הזה.
אני לא יודע מה אני מרגיש כשאני מריח אותו.. זה פשוט מעורר בי המון תחושות.
מעורר בי געגוע עז , כזה שתוקף את המחשבה שלי ומחליש אותי תוך רגע.
זאת אחת הסיבות שאני צריך להתרחק מהילד הזה.
אך מצד שני.. זה גורם לי להזכר בה , לזכור כמה היא אהבה אותי ואני אותה , זה מרכך אותי.
לעזאזל , אסור לי להקשר לאנשים.. הבטחתי את זה לעצמי לפני שנים.
בכל רגע אדם קרוב אליך יכול למות , בדיוק כמו אמא ואבא.. יכול להעלם מהחיים שלך כאילו לא היה בהם.
אני לא עומד לעבור סבל שכזה שוב , לא עוד.
אפילו שההגיון שלי אומר לי להתרחק ממנו , הלב שלי אומר את ההפך הגמור.. אבל בפעם האחרונה שהקשבתי ללב שלי , זה נגמר בצורה הנוראית ביותר.
אני לא אתקרב לילד הזה וזה סופי.

חיכיתי לפליקס בסוף היום וכשנפגשנו המשכנו לרכב שלי.
נסעתי הביתה כשריחו של פליקס עדיין משתלט על כל איזור בגופי.
אלוהים , זה קשה יותר ממה שחשבתי.
כשהגענו , נכנסנו הביתה ופליקס נעצר לפתע.
״היונגין?״ הוא פנה להביט בי.
״כן?״ שאלתי.
״למה הבית שלך תמיד כל כך שקט? איפה המשפחה שלך?״ הוא שאל לפתע ותפס אותי לא מוכן.
״מ.. מה?״
״אה סליחה , אתה לא חייב לענות פשוט חשבתי-״ הוא התחיל.
״זה לא עניינך , אל תדחוף את האף שלך לעניינים שלא שלך״ אמרתי בכעס ועליתי לחדר.
״כן , סליחה״ הוא השיב ועקב אחריי לחדר.

״קדימה , תתחיל לפענח אותי או מה שזה לא יהיה״ אמרתי חסר סבלנות כשהתיישבנו על המיטה.
״רגע.. אני מצטער , סליחה היונגין לא הייתי צריך לשאול את זה , זה כנראה רגיש״ הוא אמר.
״פליקס תפסיק לעצבן , פשוט בוא נעשה את זה״ אמרתי והוא נאנח.
״אני לא יכול לעשות את הפרויקט באנרגיות כאלה״ הוא אמר.
״אז מה אתה רוצה? שאהיה שמח ונלהב כמוך? לא תודה ילד סמיילי״ נאנחתי.
״לא ביקשתי את זה , בסך הכל שנעשה את זה באנרגיות נחמדות יותר״ הוא השיב.
לעזאזל.. ניסיתי להתמקד בשיחה הזאת ולא בריח הזה שוב.
״אני לא נחמד סבבה? קדימה , אם הציון הזה חשוב לך תתחיל לעשות משהו״ תקפתי.
״למה אתה מתנהג ככה? אתה יודע משהו.. אתה בכלל לא מה שחשבתי״ הוא החזיר בתוקף והתרומם על רגליו.
לעזאזל , הילד הזה לא פראייר בכלל.
״תן לי לנחש , חשבת שתפגוש בחור נחמד ומצחיק שכיף להיות בחברתו רק בגלל שאני חתיך , תן לי להגיד לך משהו פליקס.. החיים הרבה יותר מורכבים מיופי וחיוכים״ אמרתי והוא כיווץ את גבותיו והתיישב בחזרה במיטתי.
״לא אמרתי שהחיים לא מורכבים , אני יודע שהגישה הזאת שלך.. מונעת ממשהו. אף אחד לא מתנהג בכזאת קרירות לאנשים רק כי זה מי שהוא.״ הוא התעקש.
לעזאזל , זה מרגיש שהוא יודע עליי יותר מדי כשאנחנו אפילו לא מכירים.
הוא באמת טוב בכל קטע ׳מדעי ההתנהגות׳ הזה?
״פליקס , אני אגיד את זה בפעם האחרונה. אנחנו לא קרובים וגם לא נהיה , אתה לא מכיר אותי אז תפסיק לנסות פאקינג לחקור אותי״ נאנחתי.
״אני לא חוקר אותך אני רק מנסה להבין-״ הוא המשיך.
״אל תנסה להבין אותי! אף אחד לא פאקינג מבין אותי! אז למה שאתה תהיה זה-״ צעקתי אך נעצרתי בשניה כשריחו שוב הגיע אליי והפעם בכמות מסחררת.
לא הבנתי למה הרחתי את זה כל כך חזק כשלפתע שמתי לב לפליקס שהתקרב אליי.
״היונגין , אתה בסדר?״ הוא שאל בנימת.. דאגה?
התאפסתי והנהנתי במהירות. אני לא יכול להתקרב אליו.
״לך הביתה״ אמרתי.
״מ.. מה? אבל.. הפרויקט-״ הוא התחיל בשקט.
״לך הביתה פליקס , הייתי ברור״ הרמתי את קולי.
פניו של פליקס השתנו להבעה לא ברורה והוא נעמד על רגליו.
״איך שתרצה״ הוא אמר וירד למטה.

אלוהים..
נשכבתי על גבי המיטה וכיסיתי את פניי בידיי.
הילד הזה משגע אותי.
אני אפילו לא מכיר אותו אבל משהו בי מגיב אליו , למעשים שלו ולדיבורים שלו.
ואני שונא את זה.
הבטחתי לעצמי לא להקשר שוב לאף אחד , התעצבנתי עליו כשהוא הצליח איכשהו לזהות בי את הנקודה הרגישה שלי. המשפחה שלי. זאת שכבר לא כאן שנים.
השתגעתי ולא הצלחתי להשלים משפט כשהרחתי את הריח הזה שוב , זה שמטריף אותי כל פעם מחדש כשהוא חודר לאפי.
ופליקס.. לעזאזל , זה מרגיש שהוא נושא איתו יותר מאת הריח של אמא שלי.. הוא נושא איתו סיפור שלם מאחוריו.

הילד הזה , הוא סיפור בפני עצמו , תעלומה אחת גדולה שלא ידעתי לפתור.