- BREAKING DOWN YOUR WALLS -

3

- פרק מספר 3 -
| נ.מ - פליקס |

הגענו לביתו של היונגין ונכנסנו פנימה.
הבטתי סביבי על הבית הגדול ונדהמתי.
הבית הזה מטורף , וכל כך שקט פה אחרי הלימודים?
איפה המשפחה שלו?
״בחיים לא ראית בית?״ היונגין שאל לפתע.
״אה.. הוא פשוט גדול״ אמרתי והוא הנהן.
״קדימה , נעלה לחדר״ הוא אמר ועקבתי אחריו במהלך המדרגות לקומה העליונה.
נכנסנו לחדרו של היונגין שלא בייש את גודל הבית הזה והתיישבנו על מיטתו.
״אז תזכיר לי מה בדיוק הפרויקט הזה?״ הוא שאל.
אז אני מבין שאני הרציני מבנינו.
״אנחנו צריכים לכתוב מה אנחנו מבינים משפת ההתנהגות אחד של השני במהלך הפרויקט. למשל.. כשאני מסתכל עליך עכשיו אתה נראה לי מבולבל ולא בטוח מה אנחנו עושים פה״ אמרתי בכנות.
״אתה טוב בזה , זה באמת לא רחוק מהמציאות״ הוא אישר וחייכתי קלות כשכתבתי את זה על הדף שלי.
״ואיך אני נראה לך?״ שאלתי.
״אפילו עכשיו , מלא שמחת חיים. נראה שאתה נהנה מלהיות פה ולעשות איתי עבודה״ הוא החמיא לעצמו אך אני לא אתפלא אם זה באמת מה שאני משדר.
אני באמת מתרגש להיות בבית שלו ולבלות איתו זמן לבד.
״אה.. כן נכון , למה לא בעצם? אם לא ניקח דברים בשמחה איך ניקח אותם? אז הפרויקט הזה נראה לי הזדמנות טובה להכיר ולהתקרב.. חוץ מזה שאתה ׳הוואנג היונגין המוכר בשכבה׳ אני לא באמת מכיר אותך.״ אמרתי ברצינות.
״אל תרחיק לכת , אנחנו לא נתקרב. לא בגלל הפרויקט הזה ולא בכלל.״ הוא אמר וזה היה המשפט שהכאיב לי בלב.

| נ.מ - היונגין |

הבעת פניו של פליקס הפכה תוך רגע לעצובה , אם הפרויקט שלנו כרגע הוא לבחון את ההתנהגות של האחר.. אז הוא לגמרי עצוב ונפול עכשיו.
זה משפט שהייתי חייב להגיד לו , הוא נושא איתו את הריח של אמא שלי.
זאת הסיבה שאצטרך להתרחק ממנו.
אמא ואבא שלי נפטרו לפני שנים בעקבות תאונת דרכים.
זאת הייתה תאונה של פגע וברח , אך רגע לפני שאמא עזבה את הבית לנסיעה הזאת.. היא חיבקה אותי בחוזקה והבטיחה שתחזור לארוחת ערב. שניהם.
זאת גם הסיבה שאני לא מתחבר לשמחת חיים כל כך מופרזת , ממה יש לשמוח? איך החיים הופכים לטובים יותר כשמאבדים את האנשים החשובים בחייך? איך מעלים שוב חיוך על הפנים?
זה לא אפשרי.
וכשאני רואה את פליקס כל כך שמח וזוהר כל הזמן.. פאק , אני מקנא.
מצד אחד אני רוצה להתקרב אליו , אפילו שאני לא מכיר אותו , רק כדי להריח את הריח הזה כל שניה ביום שלי.
ומצד שני.. זה כואב מדי , כל רגע ביום לחשוב עליה כשהריח הזה ממלא את אפי. הריח האחרון שאני זוכר ממנה.
איך הגעתי למצב הזה איתו? אני פשוט צריך להתאפס ולא לתת לזה להשפיע עליי. אני לא עומד להתקרב אליו וזה סופי.

״אתה כבר שונא אותי?״ הוא שאל.
עיניו נראו עצובות אך לא יכולתי להבין למה , הרי אנחנו לא מכירים למה שיקח אותי כל כך קשה?
״אני לא שונא אותך , כי אני לא מכיר אותך. אבל אני פחות בקטע של להתחבר לאנשים. בוא נתרכז בפרויקט.״ אמרתי.
״נראה לי שעשינו מספיק להיום , אני אלך הביתה.. תודה על האירוח והזמן שלך״ הוא אמר והתרומם על רגליו.
פאק , למה זה מרגיש מוזר?
רציתי שהוא יישאר , הסיבה העיקרית הייתה הריח שלא רציתי שיעזוב את החדר אך הייתה קיימת בי עוד סיבה שלא רציתי שיעזוב.. ולא ידעתי מהי.
ליוויתי את פליקס לדלת ונעצרתי בכניסה.
״יש לך איך לחזור?״ אני לא עד כדי כך גרוע.
״אה.. אני יכול לבדוק עם אמא שלי אם היא לא עובדת״ הוא השיב.
״אל תפריע לה. אקח אותך , תעלה לרכב״ אמרתי.
״לא זה בסדר , אוכל לקחת אוטובו-״ הוא התחיל.
״אלוהים.. פשוט תעלה״ אמרתי ומשכתי את ידו אל הרכב.

הנסיעה עברה בשקט , ידעתי שהוא לא רוצה לנסוע איתי אחרי מה שאמרתי לו.. אבל משהו בי התעקש להחזיר אותו.
עצרתי את הרכב כשהגענו לביתו ופליקס פנה להביט בי.
״תודה על הטרמפ.. והאירוח , נפגש מחר״ הוא אמר ויצא מהרכב.
״כן.. נפגש מחר״ מלמלתי לעצמי כשפליקס כבר מיהר לביתו.
הריח האהוב עליי עזב את הרכב במהירות יחד עם פליקס.
בנתיים.. כל מה שייחלתי לו היה להריח את הריח הזה כל יום בחיי , אך הבטחתי לעצמי שלא אתקרב לילד הזה.
הריח הזה יכול להרוס אותי בדיוק כמו שהוא יכול לשמח אותי.
זה מסוכן , הילד הזה מסוכן וגם הקרבה אליו.
תתרחק ממנו היונגין , כמו מאש.

| נ.מ - פליקס |

מיהרתי הביתה לאחר שהיונגין החזיר אותי ופגשתי בפניה המודאגות של אמא.
״אוי אלוהים.. ילד שלי , איפה היית עד שעה כזאת?״ אמא חיבקה אותי בחוזקה.
״אני מצטער , לא הספקתי להגיד לך.. הלכתי לילד מהכיתה לעשות פרויקט״ הסברתי.
״הו בסדר מתוק , בפעם הבאה תגיד לי מראש כדי שלא אדאג״ היא ביקשה וליטפה את שיערי.
״בטח , סליחה. אכלת משהו? שאכין לך?״ שאלתי.
״אכלתי כבר זה בסדר מתוק , היה לך יום ארוך לך תנוח.״ היא אמרה והמהמתי.
״לילה טוב אמא , אוהב אותך״ אמרתי.
״לילה טוב מתוק שלי , אוהבת אותך יותר״ היא השיבה וחייכתי לעצמי כשעליתי לחדר.

אמא היא הבן אדם הכי קרוב אליי.
מאז שאבא עבר לחול לענייני עבודה , נשארתי רק איתה.
אבא מדבר איתי פה ושם כשיש לו זמן.. אבל זה כבר שנים שאני חי עם אמא , היא מגדלת אותי ודואגת לי טוב יותר מכולם.
נשכבתי במיטה ונאנחתי כשהרצתי את אירועי היום במוחי.
למה היונגין אמר לי משפט כזה?
הוא תמיד מגיב בקרירות ועכשיו המשפט ההוא.. היונגין בכלל לא מה שחשבתי שהוא.
טעיתי לגביו כל הזמן הזה.
אבל בטוח יש סיבה לגישה הזאת שלו.. נכון?
כי יש רגעים שהוא די נחמד , כמו זה שהוא הציע להחזיר אותי הביתה.. זה היה נחמד מצידו.
יחד עם העובדה שנפגעתי ממנו והדעה שלי עליו די השתנתה.. ברור לי שיש סיפור מאחורי ההתנהגות הקרירה שלו.
זה לא כל מה שיש בו , יש בו גם צדדים אחרים ונחמדים יותר..
זה רק משהו שאני צריך לחשוף.