העולם הנסתר

פרק שבע- הגזמתי?

נ.מ מייקל

"אני לא מאמין, שעשית את זה!" אמרתי כשאני מאגרף את הידיים מרוב זעם עד שנשארים עליהם סימנים מהציפורניים שלי.

"עשית מה?" היא שאלה בחיוך המזויף הרגיל שלה. כאילו שהכל בסדר.

היא רצינית עכשיו?

"אל תעשי את עצמך תמימה! את יודעת בדיוק על מה אני מדבר!" באמת שניסיתי לא לצרוח עליה. פשוט לא הצלחתי. באמת.

מיקה הסתכלה עליי במבט תמים ומצמצה.

בזווית העין ראיתי שכמה נערים ונערות התחילו להתאסף סביבנו במעגל.

"אין לי שום מושג על מה אתה מדבר" אמרה מיקה בטון שגרם לי לרצות לצרוח עליה אפילו יותר.

"אחי, הכל טוב שם?" שמעתי את רפאל שואל.

"אני מדבר, על החרם שאת עושה ליולי!" סיננתי בכעס.

"הי רפאל! ראית את זה? מישהו פה ה.ת.א.ה.ב!! אתה מאמין מה הצלה מטביעה והסעה הביתה יכולה לעשות לבחור?" אמר ניק בגיחוך.

"ניק תסתום. אתה לא עוזר" ניסיתי לעצור את עצמי מלהתפרץ עליו. בכל זאת, המטומטם הזה הוא החבר הכי טוב שלי. והוא לא עשה לי שום דבר שמצדיק אותי לצעוק עליו.

"הבנתי הבנתי! תרגיע! מישהו פה כועס...." השיב ניק.

"החרם שעשיתי ליולי?" פצה את פיה מיקה "זאת סתם בדיחה קטנה מכיתה א'! על זה דיברתם בנסיעה שלכם? ובאמת האמנת לשטויות האלו? אני בהלם ממך מייק-מייק שלי!" אמרה מיקה בצחוק מזויף.

"כולנו יודעים שזאת לא בדיחה מכיתה א'. את דחפת אותה היום לבריכה ולא עזרת לה כשכמעט טבעה. למה את עושה את החרם הזה? תפסיקי אותו מייד!"

פניה של מיקה קצת החווירו ושמתי לב לקמטי דאגה בין גבותייה.

"אבל-
אבל-
אני נשבעת שלא עשיתי כלום! אני לא התחלתי את החרם!" אמרה מיקה והסתכלה סביבה עד שקלטה את ליאל "זאת ליאל בכלל! היא התחילה אותו! אני לא אשמה!"

כמעט צחקתי לה בפרצוף!
אז עכשיו היא גם מאשימה את החברה הכי טובה שלה?
מה הלאה?

"אני מסכים, גם ליאל אשמה. אבל את אשמה לא פחות. אז תפסיקו את החרם!"
את סוף המשפט אמרתי בצעקה.

נ.מ מיקה (ה.כ כן, כן, מיקה)

הרגשתי את פניי מחווירות יותר ויותר מרגע לרגע. ממש רואים עד כמה הוא כועס. מה הוא כבר מצא במכוערת הזאת?

היא מרושעת!

היא ראתה שמייק בן זוג שלי, היא קנאה, והחליטה לקחת לי אותו! קודם היא פלרטטה איתו, ואחר כך עשתה את עצמה טובעת, ואז, עוד הכריחה אותו להסיע אותה הביתה!