העולם הנסתר

פרק עשרים(!!!)~ זה מעליב!

נ.מ לאנה

הרוח נשפה והדשא שהגיע עד לברכי זז באיטיות.
עמדתי בשדה מלא בפרחים צבעוניים,  ולידי היה פרוס שטיח פיקניק בצבע לבן ותכלת בעיצוב של משבצות. על השטיח עמדה סלסלה מעץ מלאה בסכום, ובאוכל; סנדוויצ'ים, מים, פרות, וכמובן: גלידה! גלידת תות בשבילי וגלידת שוקולד בשבילה. בדיוק כמו שאנחנו אוהבות.

אני מחכה לה כאן, באחד מהשדות של ממלכת וונדרלנד, כבר עשר דקות. זה כנראה בגלל שהקדמתי בלפחות חצי שעה בשביל לסדר את הכל.
התיישבתי על השטיח והתחלתי להוציא ולסדר את כל הדברים שהיו בסלסלה.
מזגתי מים לכוסות, שמתי את הפירות והסנדוויצ'ים על הצלחת, והמשכתי לחכות.

ישבתי בשעמום עד ששמעתי רעש של "פוף" עמום.
הסתובבתי וראיתי אותה.
היא פתחה את עינייה הכחולות והורידה את ידה משרשרת הפרפר הכסופה שהחזיקה בידה.
היא סידרה את שיערה ששהיה חום מתולתל והיו בו גוונים בלונדינים. היה לה סומק ורדרד וחיוך מהפנט.

"היי" היא אמרה בשקט.
קמתי וחיבקתי אותה.
"היי" צחקקתי בשקט והובלתי אותה אל השטיח.
עזרתי לה להגיע לשם בכך שהיא נשענה עלי. בכל זאת, קשה ללכת כשהרגליים משותקות.
הרבה פעמיים ניסיתי לשכנע אותה לתקן אותם בקסם הרפואה שאמא שלי למדה אותי, אך היא סירבה בתוקף כל פעם מחדש.

התיישבנו על השטיח והיא נשמה נשימה עמוקה.

"אני אוהבת את המקום הזה" היא חייכה אליי.
"אני יודעת פרפר, בגלל זה קבעתי שניפגש דווקא פה. שנתחיל לאכול?" שאלתי.
היא הנהנה ולקחה סנדוויץ'.

פרפר היה הכינוי שלי אליה, היא סיפרה לי שאמא שלה נהגה לקרוא לה ככה, עד שמתה.
במשך הרבה זמן היא סירבה למישהו לקרוא לה ככה, ועכשיו היא מרשה רק לי.
גם את שרשרת הפרפר שלה היא קיבלה מאמא שלה, ולכן לא מסכימה להוריד אותה.
אכלנו בשקט.

"מה נשמע?" שאלתי אותה.
"הכל טוב. מה אצלך לאנה?" היא שאלה.
"גם אצלי. מה קורה בעולם האנושי? מה עם חברות שלך? סיפרת להן?" שאלתי אותה.
"קרו מלא דברים מוזרים, אבל בכללי הכל טוב" היא ענתה לי.
"ספרי לי מה קרה! כי גם פה, בעולם הנסתר קרו מלא דברים" אמרתי לה.
"באמת?" היא שאלה "אז תתחילי את לספר"

סיפרתי לה על כל המלחמה שהייתה בניו ארקיאנגניה ועל חטיפת המלכה אנאסטסיה.

"היא נחטפה?!" הפרפר שלי שאלה בהלם.
"כן!" עניתי לה.
"אז מה עם מייקל? ומה עם המלך פיליפ וג'ורג'?"
"לפי מה שהבנתי, המלך פליפ הביא את ג'ורג' ואת מייקל לעולם האנושי, כדי לשמור על ביטחונם" עניתי לה.
"ואם קרה להם משהו?" היא שאלה בדאגה וקימטה את מצחה.
"אני לא יודעת פרפר יפה שלי, אני בטוחה שנדע בקרוב. ועכשיו, ספרי מה היה אצלך!"
הפרפר שלי סיפרה לי על איך שהמתנה המכושפת שהיא הביאה לדנה עזרה לה לתפור במהירות את השמלה שנוי עיצבה ליולי בנשף, על מה שה"שמיקה" (או שזה היה בכלל שמוקה?) הזאת עשתה ליולי, על איך שמייקל הציל אותה, ועל מה שקרה אחרי הקולנוע עם הנער המוזר.
"זה המון דברים!" אמרתי לה.
"את יודעת מה כל המקרים האלה הזכירו לי? הם הזכירו לי את השמועה על התינוקת של המלך כריסטופר והמלכה ליאנה, שהחביאו בעולם האנושי. וודאי הרבה מחפשים אותה שם. במיוחד עכשיו עם כל התקיפות על ניו ארקינאגניה" היא אמרה.
"פרפר חכם שכמותך!" החמאתי לה "אז את חושבת שהתינוקת זאת יולי?"
"אני לא יודעת" היא משכה בכתפיה "נבדוק מחר בבית ספר"