פרק תשע- ברצינות? פורטל?

43 8 43
                                    

נ.מ מייקל

הפרצוף שלה כשבאתי לה את השקית עם המכונית ששילמתי עליה במקומה היה קורע.

כמעט התפוצצתי מצחוק, אבל זה היה מביך אותה, אז לא.

אני מבין למה היא לא רוצה שאני אשלם עליה, אבל אחרי כול הסבל שהיא עברה, ובמיוחד אחרי שהבנתי שלא עזרתי לה כל השנים האלה, והגזמתי עם התגובה שלי אתמול, אני מרגיש חייב לה.

אבל גם בלי כל זה, איך אפשר לא לעזור לה? היא כזאת חמודה.
ואני לא מדבר עכשיו על רק לא לעזור לה, איך מישהו בכלל יכול לפגוע בה?
אני לא מבין את זה...

בכל מקרה, נכנסנו לחנות הקישוטים ממול, ונעמדתי ביחד איתה מול המדף של הבלונים. "איזה בלונים נקנה?" שאלתי אותה.
היא התבוננה בריכוז בבלונים הצבעונים, ולאחר כמה שניות של הרהורים, היא לקחה את השקית עם הבלונים הכחולים, ובלון כחול אחד גדול של הספרה 8.

"אז בלונים ומתנה, קנינו!" אמרתי לקחתי את הרשימה שהיא עדיין החזיקה ביד.

לקנות ליום הולדת של אוליבר:

1. מתנה
2. בלונים
3.עוגה או מאפה כלשהו
4. את הסוכריות האהובות עליו
5. שלט 'יום הולדת שמח!'

"אז צריך ללכת לקחת שלט" אמרתי והכנסתי לכיס את הרשימה. לקחתי את ידה של יולי ומשכתי אותה לכיוון המדפים שבהם היו כל השלטים.
"תודה על העזרה, באמת! אבל אני הסתדר מפה לבד" היא אמרה וניסתה להשתחרר מאחיזתי.
"אבל אני רוצה לעזור לך" אמרתי בקול הכי מתחנן שיכולתי. ויולי רק נאנחה.
"שתיקה כהסכמה!" אמרתי בחיוך "אז איזה שלט נקנה לו? אני הכי אהבתי את זה!" הצבעתי על שלט כחול לבן עם הכיתוב 'יום הולדת שמח!' באותיות בלון כחולות וגדולות.
"כן. נראה לי שאוליבר באמת יאהב אותו" הסכימה איתי יולי. לקחתי את השלט והלכתי איתה לקופה. יולי התחילה להוציא את הארנק שלה אבל עצרתי בעדה "אמרתי לך, אני משלם. תתני לי לעזור לך. אחרי כל השנים שסבלת ולא ידעתי, אני חייב לעזור!"
"אז זה כל העניין!" היא אמרה "מייק, אתה לא חייב לי כלום. זאת לא אשמתך שלא ידעת. ומה שעשית אתמול היה מעל ומעבר!"
אבל אני רק חייכתי אליה והוצאתי את הכרטיס מהארנק. בתנועה מהירה שילמתי לקופאית ויולי פשוט הסתכלה עלי בכעס.

"אוקיי. אז מתנה- יש, בלונים- יש, שלט- יש. נשארה רק העוגה והסוכריות" אמרתי והתחלתי להתקדם לכיוון המאפיה, ויולי נגררה אחרי עם מבט לרצפה בלי ברירה.

נעמדנו מול החנות הורודה עם השלט של העוגה המצויירת ויולי סוף סוף הרימה את מבטה מהרצפה.
"לא! לא! לא! אנחנו לא נכנסים למאפיה הזאת! זאת המאפיה הכי יקרה בעיר!" היא עצרה בפתאומיות וצעקה.
"ובגלל זה אנחנו נכנסים דווקא לשם. זאת המאפיה הכי איכותית בעיר, ואנחנו קונים לאח שלך עוגה טובה וטעימה" אמרתי ברוגע. יולי רק נאנחה ונכנסה לחנות.

נעמדנו מול הויטרינה השקופה והסתכלנו על העוגות והמאפים הצבעוניים והמעוררי תאבון ועמדו בתוכה. עקבתי אחרי מבטה של יולי וראיתי שהיא הסתכלה על עוגה שחורה-כחולה עם חלליות, אסטרונאוטים, וכוכבי לכת מדף סוכר עליה. "אז לוקחים את זאת?" שאלתי והצבעתי על העוגה. "נראה לי, אוליבר תמיד רצה לטוס לחלל" היא ענתה לי.
"אפשר בבקשה את העוגה הזאת?" פניתי למוכרת והצבעתי על העוגה. המוכרת הנהנה בחיוך.
"את יכולה להוסיף בבקשה את הספרה 8 באמצע בקצפת כחולה?" הוספתי.
"כן, אבל זה יעלה 160 במקום 150 דולר" היא ענתה.
"בסדר, אז לקחנו" השבתי למוכרת והצצתי ביולי. לפי מבטה המופתע, הבנתי שהיא לא ראתה את המחיר. שילמתי על העוגה ויצאנו מהחנות.

הלכנו לכיוון חנות הממתקים. יולי מיהרה לעבר מדף סוכריות השוקולד ולקחה כמה סוכריות בשקית קטנה שהייתה מתחת למדף. היא מהירה לרוץ לקופאית ולשלם על הסוכריות. כשהיא עברה לידי היא חייכה חיוך מרוצה ויצאה מהחנות. מיהרתי לתפוס אותה.
"אז סיימנו?" שאלתי
"כן" היא ענתה ובדקה משהו בטלפון.
"מה את עושה?" שאלתי וניסיתי להציץ לה בטלפון.
"מחפשת על איזה אוטובוס לעלות" היא אמרה. כעבור רגע היא הבינה את הטעות שהיא עשתה ומהירה להגיד: "זאת אומרת, אני-"
"את יכולה להפסיק לנסות להכחיש. את עכשיו באה איתי לאוטו ואני מסיע אותך"
"מייק, אני רצינית עכשיו, מה שעשית אתמול היה מעל ומעבר. אתה לא צריך לעזור לי! אני יכולה להסתדר לבד. אני עכשיו אסע באוטובוס הביתה ואתה תמשיך במה שבישבילו הגעת לכאן. כי זה בטוח לא בשבילי, כי לא היה לך שום סיכוי לדעת שאני אבוא לכאן. הרי אתה לא עוקב אחרי, אני מקווה" היא אמרה.
בתגובה רק צחקתי.
"בסדר" אמרתי לבסוף. "להתראות יולי"
"להתראות מייק" היא ענתה לי בחיוך של הקלה. היא התחילה להתקדם לכיוון תחנת האוטובוס שבהמשך הדרך.
ואני הסתובבתי והלכתי בחזרה לחנות הצעצועים.

באתי לשם בשביל לקנות מתנה לאן. היא ממזמן רצתה בובה כלשהיא מהעולם הזה. אז אני החלטתי לקנות לה אחת ליום הולדת 7 שלה.

נכנסתי לחנות הצעצועים ובחרתי בבובה שנראתה לי הכי יפה ושאן בטוח תאהב. שילמתי עליה ויצאתי מהחנות. הלכתי לפינה נסתרת מאחורי כל החנויות, והתרכזתי ביצירת כדור ריכוז מתוך המוח. שחררתי את הכדור לבחוץ ויצרתי פורטל ורדרד-לבן מנצנץ. לא היססתי לרגע וניכנסתי לתוכו.

-----------------------------------------------

755 מילים!🤭

החלטתי לעלות פרק כל יום חמישי/שישי/שבת.
אני אנסה לעלות בימי חמישי למען כל אלה ששומרים שבת.

שמעתי שכל מי שלוחץ על הכוכב למטה הוא אלוף. רוצים לנסות?

תודה, ויום טוב לכם✨️

העולם הנסתרWhere stories live. Discover now