העולם הנסתר

פרק תשעה עשר~ מה לעזעזל קורה פה?!

נ.מ יולי

"ובגלל זה אפשר להוכיח שהמשולשים חופפים. משל. מוכנים לכתוב את כל זה?" שאלה בלה את הכיתה המלאה בתלמידים משועממים. בתגובה היא קבלה גל של אנחות.
המורה למתמטיקה הסתובבה בחזרה אל הלוח והתחילה לכתוב את הפתרון.
נאנחתי ושמתי את ראשי על השולחן.
למי יש כוח לזה?
ובמה זה יעזור לי בחיים? אני לא חושבת שבראיון עבודה הדבר הראשון שישאלו אותי זה איך לחפוף משולשים...

וחוץ מזה, מה שהיה אתמול עם מייקל לא יוצא לי מהראש. והיום הוא גם לא הגיע!
אולי קרה לו משהו?

ולאט לאט, בין המחשבות..
העיניים שלי נסגרו, והמחשבות נדדו,
ונרדמתי.

/////////////////////

הופעתי בחדר שחור, החדר כולו היה חשוך וצבוע בצבעים כהים.

לא היו בו רהיטים, חוץ מכיסא מלכות בעץ. עם גילופים שונים של עורבים וחיות יער מסוכנות ומפחידות אחרות. ובתוך הכיסא, ישב גבר. הוא חבש כתר שחור שעשוי מענפים רעועים, חולצה ומכנס שחורים, וגלימה שחורה ארוכה שהגיעה עד הרצפה. מולו עמדה אישה יפיפייה. דומה באופן מפחיד למייקל, ונראתה בדיוק כמו אמא שלו, שקוראים לה...

"שלום אנאסטסיה, חיכיתי לך" אמר הגבר.

אנאסטסיה! ככה קוראים לאמא של מייקל!

יכול להיות שזאת היא? אבל למה שהיא תיהיה במקום כזה? הכל פה מאוד מפחיד.

האישה, אנאסטסיה, חייכה בביטחון. למרות ששמלתה, שכנראה הייתה פעם מאוד מפוארת נהרסה ונקרעה לגמרי, וידייה היו קשורות מאחורי גבה.

"שלום לך רוג'רלין" אמרה אנאסטסיה "ולצערי, איני יכולה להגיד את אותו הדבר אליך"

"לא כדאי לך להתחצף אנאסטסיה, את לא במעמד לזה כרגע" אמר רוג'רלין בגיחוך

"אמממ, לא. לא נראה לי שזה ככה" אמרה אנאסטסיה.

רוג'רלין הביט אל מאחורי אנאסטסיה והנהן.
הסתובבתי לראות מה יש שם, וראיתי שני שומרים ענקיים עם המון שרירים יוצאים מבין הצללים ומתקרבים אל אנאסטסיה. לשנייה יכולתי לראות פחד בפניה, אבל הוא מיד נעלם.

השומר הימני הביא לאנאסטסיה סטירה מצלצלת על לחיה הימנית והשני הוסיף עוד אחת ללחי השנייה.
השומרים חזרו לצללים, ואנאסטסיה המשיכה לחייך בביטחון לעבר רוג'רלין.

"פה זאת לא הממלכה שלך אנאסטסיה. פה את לא נחשבת למלכה. פה רק אני המלך ורק אני מחליט מה יהיה!" אמר רוג'רלין. בסוף המשפט הוא ממש צעק.

פשי, איזה שוויצר וחי בסרט.
מלכה היא מלכה בכל מקום.

ו... רגע
הוא אמר מלכה?