העולם הנסתר

פרק עשרים וארבעה~ ברוכים הבאים

שימו לב!!!!
חלה טעות בפרק הקודם!!
אמה, נוי, דנה, יולי, ניק ורפאל מתקדמים אל פיוצ'רסנד,  מדינת חוזי העתיד, ולא אל וואיזסטייט כמו שכתוב!

-------------------------

נ מ יולי

עמדתי מול המראה שבחדרי והבטתי בעצמי מחזיקה את הבגדים שאמה השאילה לי. אלה היו בגדים די מקושטים לעולם הזה, אבל לפי אמה, רגילים לגמרי בעולם הנסתר.

החלפתי בגדים ועמדתי מול אותה המראה בחולצת בטן ורודה שחשפה את כתפיי והייתה עשויה משכבות ורודות בעלות צורה גלית שהיו אחת מעל השנייה.  בנוסף לבשתי שורט ג'ינס קצר עם קרעים ושרשראות כסף.

הורדתי את העגיל מהאף והשארתי את עגילי היהלום הקטנים באוזני.

סירקתי את שיערי ולבשתי צמיד כסוף שדנה הביאה לי במתנה לכבוד יום הולדתי הארבע עשרה.

כשהסתכלתי שוב במראה, נראתה לעצמי כמו ברבי מקולקלת.

לבושה כמו ברבי רגילה רק עם שיער שחור כסוף, אודם כספסף וצלליות שחורות.

מושלם! ברבי דיכאונית וקריפית.

עדיין לא מאוחר מידי למות...

אבל אני היחידה שיכולה להציל את העולם הנסתר! אסור לי למות!

ובמחשבה ה"משמחת" הזאת כתבתי לאמה שאני מוכנה, והיא כתבה לי שהיא וניק הולכים לאסוף את רפאל, דנה ונוי ועוד כמה דקות יגיעו אליי.

די הגיוני, אחרי הדבר הזה, שאמה וניק קראו לו "מעבר". אחרי שכולנו צעדנו צד קדימה, הייתה תחושה מוזרה, הרגשתי כאילו אור ואוויר חודרים דרכי, ואני רק נשמה בלי גוף, חייה ונושמת וחלק מהטבע. אבל די מהר ההרגשה נגמרה, והייתי מול הבית שלי. אמה הביאה לי את הבגדים, והיא מיהרה לקחת את נוי ודנה לביתן, ניק לקח את רפאל, ואני נכנסתי הביתה, ואם להודות, קינאתי בנוי, דנה ורפאל שזכו לעשות מעבר שוב, ובאמה וניק שעושים אותו כל יום. אבל בקרוב אני אעשה אותו שוב.

למזלי הבית היה ריק, ונעמדתי מול המראה. ועכשיו אני עומדת מולה בבגדים האלו.

צליל הודעה נשמע. הסתכלתי בטלפון:

-אני אצל דנה ונוי וניק *עדיין* אצל רפאל. עוד דקה נגיע אלייך~ אמושקה🖤

-בסדר~ את/ה

עניתי להודעה של אמה.

אחרי שתי דקות, נשמעה דפיקה בדלת. בסוף החלטנו לעשות מעבר ישר מהבית שלי.

פתחתי את הדלת, וניק חיכה לי שם.

"שלום גברתי!" הוא אמר, קד קידה מוגזמת והוריד כובע שלא היה כל ראשו.

"שלום אדוני!" צחקתי וקדתי לו בחזרה.

"או שאולי אני צריך להגיד, הוד מעלתך האבודה?" שאל ניק.

"לא! בבקשה לא!"  ביקשתי ונאנחתי. אני לא צריכה כינויים שכאלו.

"בסדר, הוד מעלתך האבודה" אמר ניק וקרץ. הוא הושיט לי את ידו, ואני תפסתי בה וירדנו במדרגות ליציאה.

יצאנו החוצה וראינו את דנה, נוי, אמה ורפאל יושבים על ספסל שהיה בכניסה לבניין המתפורר ומדברים. כשהם ראו אותי ואת ניק, הם קמו והתחילו להתקדם לסמטה שהייתה ליד הבניין. התקדמנו לסוף הסמטה.

"תחזיקו ידיים, אנחנו עושים מעבר לפיוצ'רסנד" אמרה אמה.

"אפשר רק לשאול מה זה?" שאלה נוי.

"פיוצ'רסנד זאת הממלכה של כל חוזי העתידות, כמו ליאנה. בגלל זה היא גרה שם" הסבירה אמה "עכשיו אתם מוכנים?" ואנחנו הנהנו והחזקנו ידיים כמו בפעם הקודמת.

"שלוש, ארבע  ו!" אמרה אמה ואנחנו צעדנו צעד קדימה. הפעם ציפיתי ודי חיכיתי לתחושה של המעבר.  די מהר אמה הודיעה שאפשר לפתוח עיניים.

והמראה שנגלה לפני-היה מרהיב ביופיו: היינו בשוק יפיפה באמצע המדבר, הכל היה מלא בחולות, גמלים ואוהלים. השוק היה מלא בחפצים מוזרים:  כדורי בדולח, כוסות קפה וקפה, וקלפי טארוט. המוכרים הציעו קריאה בכף יד, קריאה בגולות, בגרמי השמיים ובעוד המון דרכים שונות. ערפל סגלגל עטף את המקום ואווירת קסם השתררה שם.

"ברוכים הבאים לפיוצ'רסנד" אמרה אמה וחייכה.

 
----------------------------
פרק קצרצר להמשך ספיישל חנוכה (אפילו שנגמר)

באמת באמת סליחה על האיחור וזה ממש לא בסדר!

זה החלק הראשון של הפרק, השני יעלה ביום חמישי.

באמת סליחה, ולהתראות!