העולם הנסתר

פרק אחד- יומני היקר...

"יומני היקר," כתבה יולי ביומנה והזיזה קווצת שיער שחורה למאחורי האוזן. "זהו היום ה-132 שלי בבית סוהר הזה, שנקרא בית ספר, ואני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך לסבול ככה" היא כתבה, ומצמצה כדי לעצור את דמעותיה.  "היום גיליתי שחברי לכיתה עשו קבוצה בווצאפ, ושמה: 'כול הכיתה בלי יולי המוזרה, הפריקית והמכוערת'. עכשיו, יולי כבר לא הצליחה לעצור את דמעותיה,  וראתה את היומן שלה נרטב בדמעות זעירות. "קראתי את ההודעות בקבוצה, היו שם הודעות בסגנון: עד כמה אתם שונאים את יולי מאחד עד עשר? ו: איך נשפיל את יולי הפעם?"

"יולי! הכול בסדר שם? הכול טוב?" שמעה פתאום יולי את קולה הצרוד של אמה. היא מיהרה לנגב את דמעותיה ולהחביא את היומן מתחת לכרית.  הדלת נפתחה ואישה נכנסה לחדר. לאישה היה שיער שחור שנראו עליו המון שערות שיבה. והקמטים על פניה של האישה לא איחרו לבוא. אך למרות כול זה, עדיין ראו שהאישה הייתה יפיפייה אמיתית. "היי אמא" אמרה יולי בקול הכי "לא בכיתי הרגע" שלה. וכמובן, כמו כול אמא, מילה ישר הבינה שמשהו לא בסדר. היא קימטה את מצחה וניגשה אל יולי. "הכול טוב?" היא שאלה. "כן ברור!" ענתה יולי והלצה את עצמה לחייך. היא לא יכלה לספר למילה את מה שקורה לה בתיכון פינטיון. מילה סובלת מספיק עם המחלה שלה, ועם אחיה הקטן של יולי, אוליבר. מילה לא האמינה לה, אך בכול זאת אמרה: "טוב, אם יקרה משהו את מספרת, כן לולי? אני חזקה יותר ממה שאת חושבת ולא יקרה כלום אם תספרי לי משהו" יולי לא סבלה את הכינוי 'לולי' שאמא שלה הדביקה לה. אחד מילדי הכיתה שלה שמע אותו, וכך כול השכבה התחילו לקרוא לה לולי. אך היא לא רצתה לבאס את אמה, ולכן רק הנהנה והביאה לה חיבוק. ברגע שאמה יצאה, מוזיקת רוק כבד התחילה להישמע בכל החדר. יולי רצה במהירות לטלפון שלה וענתה לשיחה.

"הלו?" אמרה מישהי בקו.

"היי דנה! מה קורה?" ענתה לה יולי ונאנחה, זאת לא הייתה שיחת הצקות מאחד הבריונים בשכבה. כן, הרבה בריונים התקשרו אליה והציקו לה, אחרי שהיא הביאה להם את המספר שלה כשהם ביקשו אותו. כי הם רק רצו "לדבר איתה אחרי הלימודים".

"יולי! איזה מזל שענית לי! את לא מבינה מה גיליתי!" יולי נאנחה. דנה מתלהבת מכמעט כול דבר. אבל יולי כבר התרגלה לזה, הרי דנה היא החברה הכי טובה שלה.

"יש לך שתי דקות! וחסר לך שזה לא משהו מעניין!" אמרה יולי בקול נמוך. וכצפוי, צחוקה של דנה נשמע. דנה צוחקת מכול דבר.

"טוב, אז תקשיבי. גיליתי ש..."

"נו! מה גילית?"
"תפסיקי לקטוע אותי ותגלי.
גיליתי שמייקל עורך היום מסיבה אצלו בבית בעשר!"

"וואו" אמרה יולי בציניות. "עוד משהו דנה? מייקל עורך מסיבות כול יום! וחוץ מזה, מה זה משנה? לא הוזמנתי במלא... כרגיל."

"דבר ראשון, זה מייקל! הקראש שלך מכיתה אל"ף!! ודבר שני, את כן מוזמנת! הוא הזמין את כול השכבה!!"

"מה זה משנה שהוא הקראש שלי? שום דבר לא יקרה בינינו... ורגע. אמרת שהוא הזמין את כול השכבה? זה לפחות 1,500 איש! מה כבר קרה שהוא עושה מסיבה כזאת גדולה?"

"את רצינית? את לא זוכרת? יש לו יום הולדת היום!"

"ועכשיו אני בכלל לא יכולה ללכת לשם. לא שאני רוצה..."

"למה? מה כבר קרה שאת לא יכולה?" התלוצצה דנה. עכשיו זה היה תורה של יולי להגיד:
"את רצינית? אין לי שום מתנה להביא לו! ובארנק שלי יש רק עשרה דולרים לקנות חלב, לחם, ועוגיות לי, לאמא, ולאוליבר!"

"יואוווו איזה מגזימה את! אז אין לך מתנה ו...?" הצטרפה לשיחה נוי, האחות התאומה של דנה.

"היי נוי!" אמרה יולי. נוי, היא החברה הכי טובה השנייה של יולי.

"היי" אמרה נוי. נשמע בקולה שהיא מבואסת.

"מה קרה נוי?" שאלה יולי.

"אל תשאלי! אין לה מצב רוח היום!" הזהירה אותה דנה.

"ואם אנחנו נאחר, או לא נגיע למסיבה הזאת בגללך יולי, אני אהיה כועסת אפילו יותר!" אמרה נוי בכעס.

"בנות! אתן לא צריכות לוותר על המסיבה בגללי! במלא הרסתן לכן את המעמד החברתי בגלל שהתחלתן לדבר איתי והפכתן לחברות שלי! הייתן פעם הכי מקובלות בבית ספר!" אמרה יולי ביאוש ונאנחה. מתי כבר אנשים יפסיקו לוותר על דברים שהם אוהבים בשבילה? היא חשבה.

"נווווו בבקשההההה" התחננה דנה "רק פעם אחתתת"

"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני מסכימה עם אחותי הקטנה!" אמרה נוי "בבקשה תבואי!"

"סתמי כבר!" צעקה דנה " את גדולה ממני רק בחמש דקות!"

"בסדר" אמרה לבסוף יולי ונאנחה.
"יש!!" צרחה דנה.

"סתמי כבר את תהרסי לי את האוזניים!" גערה בה נוי.
"טוב, אז בשמונה אנחנו אצלך" אמרה דנה בחיוך וניתקה.

--------------------------------

טובבב
אז אני מקווה שאהבתם את הפרק הראשון
תגיבו אם לא אהבתם משהו או אם צריך לתקן משהו...
ו...
רואים את הכוכב למטה?
תלחצו עליו בבקשה! זה לא כואב!