העולם הנסתר

פרק שניים עשר- אנחנו מותקפים?!

נ.מ מייקל

"אז, אן. מאיפה את?" שאלה יולי.
"אני מניו ארקיאנ-" התחילה אן לומר.
"היא מאוקראינה!" קטעתי אותה "היא מאוקראינה מהעיר קייב"
אן הנהנה בתגובה.
"טוב, בכל מקרה. אנחנו צריכים ללכת. נכון אן?" שאלתי את אן בקול רומז.
"כן" אמרה אן "להתראות יולי!"
"להתראות מייקל! להתראות אן!" אמרה יולי ואני ניתקתי.

ברגע שהשיחה התנתקה שמתי את הטלפון על השידה ונאנחתי בקול.

כמעט גיליתי לבן אנוש על העולם הנסתר!

וכן, זה כמעט גיליתי. ולא אן כמעט גילתה. כי אני אשם בזה. באשמתי העולם הנסתר כמעט התגלה. אן לא אשמה בזה שהיא ילדה קטנה והכל יכול להיפלט לה מהמפה.

"אני מצטערת מייק" אמרה אן בקול עצוב. יש לה כישרון לזייף דמעות, אז היא השתמשה בו כדי שארחם עליה, ולא אכעס.

"הכל בסדר אן. אני לא כועס. זאת לא אשמתך" אמרתי לה בחיוך מרגיע.

אן מיהרה לנגב את דמעותיה והתחילה לקפוץ סביבי ולצעוק: "בוא נלך לשוק עכשיו! נשחק ב'תוספת מחאובים' הזאת!"
"בסדר אן" צחקקתי ויצאתי איתה החוצה.
בחוץ חיכתה לנו כרכרה.

הכל בה עוצב בסגנון קלאסי, מהעיצוב שלה מבחוץ,הקירות בצבע לבן/בז' עם איתורים מוזהבים אלגנטים, ועד העיצוב שלה מבפנים, שכלל שתי ספות בצבע בז' נוחות ששובצו עליהן יהלומים שעמדו אחת מול השנייה. הקירות והתקרה היו לבנים.
את הכרכרה משכו 2 סוסים מלכותיים.
הם היו בצבע לבן עם רעמה לבנה/זהובה ומושב עור שעליו ישבו שני פרשים מלכותיים.

אחד המשרתים שהיה ליד הכרכרה קד לי ופתח לנו את הדלת. נכנסנו לכרכרה והתיישבנו אחד מול השני.

"לאן?" שאל הפרש הימני.
"לשוק בבקשה" עניתי לו ואן הנהנה בהתרגשות.

נסענו במורד ההר שעליו התמקם הארמון, ואחרי כמה דקות של שקט, אן שאלה: "מתי כבר נגיע?"
"אן, את לא מסוגלת לשבת בשקט?" שאלתי בצחוק "אבל נגיע עוד כמה דקות"

כעבור שתי דקות אן שוב שאלה "הגענו כבר??"
"לא אן. את רואה שלא" עניתי לה.

"הגענו כבר??" אן שאלה אחרי עוד כמה דקות.
"עוד לא" עניתי לה.

"ועכשיו?" היא שאלה "תן לי לנחש, עדיין לא?"
"האמת? בדיוק הגענו" עניתי לה.
"סוף סוףף" היא אמרה באנחה.

"הנה הברדס שלך הוד מעלתך" אמר השומר שנסע והלך אחריי לכל מקום.
"תודה ג'סטין" עניתי לו. ג'סטין הוא השומר האישי שלי. לכל בן מלוכה יש שומר ומשרת (או משרתת) אישיים, ועוד כמה שבאים לפעמים. אני מכיר את ג'סטין כל החיים. הוא, ניקו ורפאל, החברים הכי טובים שלי. בכל זאת, ג'סטין גדול ממני רק בקצת פחות משנה, והוא כבר שומר ולוחם מצויין ששומר על היורש עצר העתידי. כלומר, עליי.
והוא יודע טוב מאוד, עד כמה אני שונא את תשומת הלב הזאת, שאני מקבל כל פעם שאני במקום ציבורי. ולכן אני לובש את הברדס השחור שלי. שמבריק באור כסוף. חבשתי את הברדס וכיסיתי את הראש בקפיצ'ון.
"יוצאים?" שאלתי את אן.
"ברור שיוצאים! יאללה! תצא כבר יא עצלן" היא אמרה לי ודחפה אותי מהכרכרה.
אני כמובן, לא נפלתי מהדחיפה. הרי אני הרבה יותר גדול וחזק ממנה.
"תיזהרי ממני!" אמרתי לה בציניות ויצאתי מהכרכרה.

אן יצאה מיד אחרי וג'סטין סגר את הדלת של הכרכרה ונעמד מאחורי, כשידו הימנית על החרב שלו, שהייתה בנדן שהיה תלוי לו על המותן. הנדן היה עשוי מעץ דובדבן והיו מגולפים עליו פרחי דובדבן.

"הנה החברים שלי! אני אקרא להם ואתה תסביר להם איך לשחק בתפוסת מאחובים הזאת!" אמרה אן והצביעה על קבוצת ילדים בני גילה ששיחקו בתופסת לא רחוק מאיפה שעמדנו.

"אבל אן, הסברתי לך כבר איך משחקים בתופסת מחבואים, תסבירי להם את" אמרתי לה.

"אבל אני לא יכולה להסביר טוב. אתה ה'מסביר' מבינינו" היא ענתה לי ומשכה אותי ביד לכיוון חבריה.

"מקס!" אן צעקה ורצה אל החברה הכי טובה שלה.
למקס היה שיער ג'ינג'י/אדמדם, עיניים כחולות כקרח, גומות, ונמשים.
"אן!" מקס צעקה ורצה אל אן.
שאר הילדים באו גם הם לאן והם התחילו לדבר.

בזמן שהם דיברו, אני חשבתי על השיחה עם יולי.
יולי שמעה את מה שאן אמרה?
חתיכת טיפש! ברור שכן!
ומאיך שאני מכיר את יולי, היא כנראה גם בדקה אם יש מקום שמתחיל ב-ניו ארקיא ולא מצאה.
הלך עליי.

"מייק!" אן צעקה ומשכה לי ביד.
"מה אן?" שאלתי.
"תסביר" היא אמרה.
הסתכלתי עליה בשאלה. ידעתי מה היא רצתה, אבל הילדה צריכה ללמוד איך להתנהג בנימוס.
"תסביר איך לשחק בתפסות מבואחים הזאת" היא אמרה בעצבנות. כל חבריה הסתכלו עליי בשאלה.
"מה חסר?" שאלתי אותה.
היא נאנחה ואמרה: "אתה יכול בבקשה להסביר לנו איך משחקים במשחק האנושי הזה? כי כל המשחקים האנושיים שהבאת היו נורא מעניינים" היא אמרה ועשתה לי מבט של עיניי כלבלב.
זה לא משפיע עלי, אבל בכל זאת הסברתי לה ולחבריה.

אן, מקס והחברים שלהן, רצו להתחבא, בזמן שאחד הילדים, עמד ליד דוחן שמכר תפוחים וספר עד מאה.

וכך הם שיחקו, ושיחקו במשך שעות!

השמש התחילה לשקוע, והתחיל להחשיך, ופתאום, התחלתי לשמוע צעקות.

הצעקות באו מהקצה השני של השוק, שרחוק יותר מהארמון.
וכאשר הסתכלתי מה יש שם, ראיתי מאות חיילי  ניו ארקיאנגניה נלחמים בכ-300 חיילים אחרים.
לפי התלבושת שלהם, נראה שהם באו ממלכת שדולנד.

צפוי, בממלכת שדולנד גרים כל העבריינים. והם שונאים את ניו ארקיאנגניה. מכיוון שניו ארקיאנגניה היא הממלכה הכי גדולה בעולם הנסתר, ושדולנד, ממלכה מאוד קטנה, שיש בה המון אנשים רעים.

"הוד מעלתך, תישאר מאחורי!" צעק ג'סטין בניסיון לגבור על צעקות האזרחים והדהוד החרבות. הוא נעמד מלפני והוציא את החרב מהנדן.
"אן!" צעקתי לה. בזמן שכל חבריה ברחו להוריהם, אן קפאה במקומה.

חייל של שדולנד התנפל על ג'סטין, והם התחילו להילחם.
הסתכלתי על הקרב במשך כמה שניות, והסתובבתי לכיוונה של אן.
ומה שראיתי, היה נוראי.

ואני יודע שמאוחר מידי להגיד את זה, אבל אנחנו מותקפים.
בפעם הראשונה בעשר השנים האחרונות.

מיהרתי לרוץ אל אן, ולהוציא אותה מהדבר הנוראי שהיא נקלעה אליו.
אבל מי אמר שזה יהיה קל?

---------------------------------------------------------------
844 מילים🥲
זה ככה כי די מיהרתי להוציא את הפרק "בזמן"
על מי אני עובדת? איחרתי בשבוע!!

באמת סליחה על האיחור, אבל אני נורא משתדלת, ואם אתם סולחים לי, (וגם אם לא) תלחצו על הכוכב למטה.

תודה!
חג סוכות שמח⭐