העולם הנסתר

פרק ארבע עשרה- לא!

נ.מ יולי (ה.כ עבר הרבה זמן😅)

צלצול הטלפון שלי העיר אותי מהרהורי.
הסתכלתי על המסך וראיתי שהבנות מתקשרות אליי.
עכשיו אני נזכרת, שהבטחתי להתקשר אליהן ברגע שמייקל ינתק, ועברו כבר יותר משעתיים מאז שהוא ניתק.
עניתי לשיחה.
"היי" אמרה אמה.
"היי" עניתי לה.
"מה קרה?" "מה גילית?" שאלו דנה ונוי באותו הזמן.
"לא קרה כלום. פשוט לא גיליתי כלום מהשיחה. חוץ ממשהו אחד שלא עוזר לי בכלל" עניתי לנוי.
"ומה גילית???" שאלה דנה שוב.
"כששאלתי את אן מאיפה היא, היא התחילה להגיד משהו, עד שמייקל קטע אותה, ואמר שהיא מקייב" עניתי לה באנחה.
"ומה היא אמרה?" דנה לחצה.
"היא התחילה להגיד משהו בסגנון של: "אני מניו ארקיאנ-" ואז מייקל קטע אותה" עניתי להן.
" "ניו ארקיאנ"? אני לא מכירה שום מקום שנקרא ככה" אמרה נוי והרימה את משקפי הקריאה המנומרים שלה למעלה יותר על אפה. היא השתמשה בהם רק כשהייתה בבית, וקראה ספר.
"וואו. אם נוי לא יודעת, אז מי יודע? נוי הגאון מביינינו. אם היא לא יודעת, אף אחד לא יודע!" אמרה דנה.
"אולי נבדוק באינטרנט?" שאלה אמה.
"בדקתי כבר. בכל מקום אפשרי. לא קיים מקום כזה" עניתי לה באנחה.
"אז לא גילינו כלום?" שאלה דנה וצנחה בכיסאה.
"אתן יודעות מה? אנחנו צריכות להירגע קצת. בואו נלך לראות סרט!" הציעה אמה.
"סרט? עכשיו? השעה-" דנה הסתכלה בשעונה "השעה עכשיו 22! כאילו, זה לא ממה מאוחר, אבל עדיין! ואיך אני אוכל להירגע עכשיו?!"
"אני חושבת שזה רעיון טוב. מה איתך, יולי?" שאלה נוי.
אני משכתי בכתפיי.
"אז הרוב קובע, הולכים לסרט" קבעה נוי.
דנה נאנחה.
"איזה?" שאלה אמה.
"אם סרט אז הולכים לסרט אימה" אמרה דנה.
"אין לי בעיה עם סרט אימה" אמרה נוי.
"מה סרט אימה?! לאלאלאלא! אני ממש ממש לא הולכת עכשיו לסרט אימה" צייצה אמה "נכון יולי?"
שוב, אני רק משכתי בכתפיי.
"אז הולכים לסרט אימה" אמה נאנחה.

כעבור כשעה היינו באולם קולנוע וראינו את הפתיח של הסרט.

הבנות בחרו בסרט הכי מפחיד שמצאו. וכשאני אומרת הבנות, אני מתכוונת לדנה ונוי. אמה נבהלה רק מהטריילר של הסרט. אני לא מבינה איך היא הולכת לצפות בזה.

הסתכלתי על אמה שישבה משמאלי וראיתי אותה עם מחברת הציורים שלה ועם האוזניות חתול שלה. ניסיתי לראות מה היא מציירת, כי היא ממש משקיעה בציור הזה ועובדת עליו כבר הרבה זמן, אבל אמה הבינה מה אני עושה והסתירה את המחברת.

הסרט התחיל, וראיתי את דנה מתכווצת בבהלה מכל דמות מפחידה שקופצת על המסך, והיו הרבה כאלה. בסוף הסרט היא כנראה תגיד את מה שהיא אומרת תמיד אחרי סרט אימה: "לא התכווצתי ולא פחדתי מכלום! זה סרט אימה? זה סרט ילדים בכלל! הוא לא מפחיד בכלל"
אבל לא נורא.
אנחנו לא נציק לה.

באמת שניסיתי להתרכז בסרט, אבל פשוט לא הצלחתי. כל הזמן חשבתי על אן ומייקל. ועל המקום המוזר שאן אמרה שהיא באה ממנו ולא מופיע בשום מקום.