תרזה ~
הימים האחרונים היו רגועים אבל הכאב שוב תקף אותי.
ישבתי בכיתה וכאבים תקפו את גופי.
כאבים של הרגשה שאני נשרפת בתוכי ועליי.
"תרזה אני שמחה לראות שחזרת אלינו" המורה אומרת בחיוך קטן.
קרלו כבר לא נמצא בין החיים ככה שידעתי שאין לי עוד סיבה להבריז מבית הספר.
"תודה" אני אומרת בחיוך מאולץ.
הרגשתי את העיניים ואת המבטים של כולם עליי.
"לעניינו עכשיו..." המורה אומרת ואני כבר לא הצלחתי לשמוע את מה שהיא אומרת.
הדבר היחידי ששמעתי זה את הלב שדופק במהירות , הרצון של לברוח מהכיתה ופשוט ללכת לעשן ג'וינט ולחזור כשאני רגועה יותר.
אני מרימה את ידי במטרה לצאת לשירותים.
קמתי מהכיסא ולקחתי את התיק שלי איתי.
יצאתי מהכיתה והלכתי לכיוון המחששה.
כשהגעתי התיישבתי על הרצפה והוצאתי את הג'וינט , הנחתי אותו על שפתיי והדלקתי אותו.
"אז זה מה שאת עושה?" סבסטיאן שואל אותי.
"מבריזה מהשיעור? כן" אני אומרת ושואפת שאכטה של הג'וינט.
"את הולכת לספר לי מה קרה?" סבסטיאן שואל אותי ומתיישב לידי.
"לא" אני אומרת.
"את רוצה שפשוט נשב בשקט?" סבסטיאן שואל ואני מהנהנת.
פאולו ~
אחריי שדיברתי עם בלה נהגתי לבית הספר של תרזה.
ידעתי שהיא פה היא סיפרה לי.
אני יוצא מהאוטו ומתקדם לכיוון מבנה בית הספר.
ידיי תחובות בתוך הכיסים של המכנס שלי.
נשים בהו בי ונשכו את שפתיהן התחתונה.
אני מתקדם לכיוון נערה שבגילי.
"את יודעת איפה תרזה?" אני שואל.
"תרזה?" היא מגמגמת.
"כן" אני אומר.
"אני לא יודעת , היא יצאה מהכיתה היום ולא חזרה" היא אומרת לי.
"איפה היא בדרך כלל נמצאת?" אני שואל.
"במחששה אני חושבת" היא אומרת לי.
"ואיפה הוא נמצא?" אני שואל.
"אני לא יודעת אף פעם לא הייתי שם"
"אז אני מבין שאני צריך לחפש לבד" אני אומר וזז ממנה.
אני מתהלך במסדרון ויוצא ביציאה השנייה.
אני רואה מחסן שנראה ישן והלכתי לכיוונו.
כשהייתי קרוב שמעתי את קולה.
"באמת הייתי עד כדי כך נוראית?" תרזה שואלת והיה אפשר לשמוע את הצחוק המתוק שלה ברקע.
"כן אבל בסוף היית שוכבת איתי" קול של מישהו נשמע ברקע.
YOU ARE READING
אהבה מרפאת {2}
Romance{אין לקרוא כספר יחיד} {ספר המשך לבית ספר למאפיונרים} {גמור} הוא ריפא אותה , לא באמצעות מגע , לא באמצעות אהבה. בזכות הנפש שלו. הוא חיכה לה. תרזה ~ חשבתי שהיה לי הכל בחיים. פופולריות ביטחון בלתי פוסק וחברים נאמנים. הבחור שהייתי מאוהבת בו מגיל 0. הבחור...
