פרק 23

455 50 170
                                    

פאולו ~

אנטוניו צפה בבלה ובתרזה שישבו בגינה , אני וטיאגו הצטרפנו אליו.
ובאותו רגע הבנתי איך הלב שלי מתכווץ כשאני רואה את תרזה כזאתי מאושרת עם בלה.

"אני אוהב אותן ביחד" אני אומר.

"אני מסכים איתך" טיאגו אומר.

"יום יבוא , והן יהיו חלק מהמשפחה" אני אומר ומסתכל על תרזה בחיוך שלא נראה לעין.
אהבתי לראות אותן ביחד.
אבל גם קינאתי בבלה שזוכה לקבל חיבוקים מתרזה.

"מה קורה ביניכם?" טיאגו שואל כשאנחנו מחליטים לעלות לחדר הפגישות.

"אני אחכה לה עד כמה שצריך , קשה לה. היא בטראומה" אני משתף.

"אבל?" אנטוניו שואל.

"היא רוצה אותי אני רואה את זה בעינייה , אבל היא לא יכולה , מה שקרלו עשה לה , הרס אותה נפשית ופיזית" אני אומר.
היא יכולה להכחיש עד כמה היא לא רואה אותי באור שונה אצלה.
אבל עיניים אף פעם לא משקרות.

"בן זונה" טיאגו מקלל.

"איזה מזל שבלה נפטרה ממנו" אני אומר למרות שחלק בתוכי רצה שאני אהיה זה שיהרוג אותו.
להיות האחרון שקרלו רואה לפניי שהוא מת.
להיות הבחור שמזכיר לו את מה שהוא עשה לתרזה לפניי שהוא מת בידיים שלי.

אבל לבלה הגיע כל חלק להרוג אותו.

אנטוניו עוצר מול הדלת של פרנצ'סקה ודופק על הדלת.

"פרנצ'סקה , בלה למטה אם באלך להיות איתה" אנטוניו אומר מבעד לדלת.

"אני ארד עוד כמה דקות" פרנצ'סקה מודיעה , אנחנו נכנסים לחדר הפגישות שהיה ליד החדר של פרנצ'סקה.

"איך אנחנו במצב עם המאפיה של ספרד?" אנטוניו שואל.

"בזמן שהיית עם בלה , אנחנו שרפנו את כל מה שנשאר ביחד עם לואי" אני אומר.

"איפה באמת לואי?" אנטוניו שואל.

"עזב לפניי כמה ימים , אבל הוא אמר שהוא יחזור עוד הפעם" טיאגו אומר ואנטוניו מהנהן.

"כריסטיאן מחכה לך ביחד עם דימיטרי" אני אומר.

"שיחכו עוד קצת , לא נשאר אף ספרדי בשביל שמישהו יציל אותם" אנטוניו אומר בחיוך שטני.

"הרגתם את כולם אני מקווה" אנטוניו אומר.

״הרגנו , אל דאגה , לואי לקח פיקוד על הפעולה" אני אומר.

"יופי מעולה" אנטוניו אומר.

"אם סיימנו לדבר על העבודה , אפשר להמשיך לדבר על הבנות?" אני שואל.

"תמיד אפשר" אנטוניו אומר.
אני ואנטוניו הערצנו את בלה ותרזה.

"אל תדאג טיאגו , תהיה לך גם מישהי" אני אומר וטופח על כתפו של טיאגו.

אהבה מרפאת {2}Where stories live. Discover now