תרזה ~
אני בלחץ.
הידיים שלי הזיעו והרגשתי עצבנית.
השעה הייתה 17:00 אחר הצהריים.
אני ובלה ישבנו בתוך האוטו , בלה לא האיצה בי היא חיכתה לי ברוגע.
"אני לחוצה." אני משתפת.
"מובן לגמריי , בייב. ניקח את זה בקצב שלך." בלה אומרת ומניחה את ידה על כתפי בנחמה.
לאחר כמה דקות אני מבינה שהרגע הזה צריך להגיע כבר.
העדפתי לסיים את זה כמה שיותר מהר.
"אפשר לצאת."" אני אומרת ויצאתי מהאוטו שלי.
אני עומדת מחוץ לבית הילדות שלי , בית עם זכרונות טובים ורעים.
בלה נוגעת בכתפי ואני מתקדמת לכיוון הבית.
אני דופקת על הדלת בהיסוס ואני מחכה למענה.
"אולי הם לא בבית , אפשר לנסות שוב מחר." אני אומרת ובאה להסתובב אבל דלת הבית נפתחה לרווחה ואמא שלי הופיעה.
היא נראתה רזה יותר , קמטים הופיעו על פנייה ועצב נשקף מעינייה.
"תרזה." אמא שלי אומרת בכאב.
"אמא." אני אומרת בשבירת קול.
"בלה , כמה טוב לראות אותך." אמא שלי אומרת ואני מרגישה את החיוך הקטן של בלה.
"תרזה מה מביא אותך לפה?" אמא שלי שואלת.
"אבא בבית? אני צריכה לספר לכם משהו." אני אומרת.
"אבא לא בבית. את רוצה בכל זאת להיכנס לשתות משהו?" אמא שלי שואלת ברוח נעימה.
"אנחנו נשמח." בלה אומרת ודוחקת בי להיכנס לבית.
אנחנו נכנסות לתוך הבית , הבית נראה כמו איך שעזבתי אותו.
"לא ידעתי שתבואי , אם היית אומרת לי הייתי מכינה קנולי." אמא שלי אומרת בחיוך קטן.
כן אבל גם הייתם מסננים אותי.
"אני מתנצלת שלא הודעתי מראש , חשבתי שעדיף שאני אבוא לפה פשוט." אני אומרת.
אני ובלה מתיישבות סביב השולחן ואמא שלי מגישה לנו תה.
"תודה." אני ובלה אומרות ביחד.
"מה את מעוניינת לספר לי?" אמא שלי שואלת.
אני מסובבת את הטבעת על האצבע שלי ומנסה לשמור על קור רוח.
אני לא יודעת איך אמא שלי תגיב , בכל זאת לא דיברנו שנה וחצי.
אולי לא אכפת לה מהאושר שלי , אולי היא תתרגש בדיוק כמוני.
הרגשתי שקשה לי לנשום ולהוציא את המשפט מהפה שלי. ממה אני כל כך מפחדת? הריי היא אמא שלי , אני לא אמורה לפחד מאמא שלי , נכון?
"אני מאורסת." אני אומרת.
"אני כל כך שמחה בשבילך , גם אבא שלך יהיה שמח בשבילך ברגע שהוא ישמע את החדשות." אמא שלי אומרת בחיוך , היד של אמא שלי זזה לכיוון היד שלי ובסוף היא בחרה לשמור מרחק והחזירה את היד שלה למקום.
YOU ARE READING
אהבה מרפאת {2}
Roman d'amour{אין לקרוא כספר יחיד} {ספר המשך לבית ספר למאפיונרים} {גמור} הוא ריפא אותה , לא באמצעות מגע , לא באמצעות אהבה. בזכות הנפש שלו. הוא חיכה לה. תרזה ~ חשבתי שהיה לי הכל בחיים. פופולריות ביטחון בלתי פוסק וחברים נאמנים. הבחור שהייתי מאוהבת בו מגיל 0. הבחור...
