אהבה מרפאת {2}

פרק 26

{TW בהמשך הפרק}

תרזה ~

הסתכלתי על עצמי במראה.
נראיתי כמו ארוחה יוקרתית לגברים עם השמלה בצבע אדום יין.
השמלה חשפה את כל הקימורים בגופי , השמלה הייתה צמודה לגופי במראה עוצר נשימה.

אהבתי את השמלה , נראיתי בשמלה שווה.
אבל המחשבה שכל הגברים ימצאו חן בעיניי השמלה מבעיתה אותי.

"בנות , אנחנו צריכות לצאת , האורחים כבר מתחילים להגיע." מריה מעדכנת ומזרזת אותנו. הודענו לפרנצ'סקה שיצאנו ושהיא תרד לאוטו.

פרנצ'סקה ירדה כשהיינו באוטו , התחלנו בנסיעה לכיוון האולם.

כשהגענו האולם היה כבר מפוצץ באורחים.

בלה החזיקה בידי , הלכנו לחפש את הגברים.

"את עדיין יכולה להתחרט." בלה לוחשת באוזני.

"אני רוצה להיות פה." אני אומרת ומתכווצת מלראות את כמות הגברים שיש פה.
רובם זקנים ורובם הקטן צעירים.
הרגשתי את כמות העיניים עליי , ידעתי שהם לא מסתכלים על בלה. אם אנטוניו היה תופס אותם מסתכלים לעבר האישה שלו הוא היה יורה בהם.

בלה מצאה את אנטוניו ופשוט הלכה לכיוונו ואני הלכתי אחרייה כמו כלבלב אבוד.
הרגשתי הכבשה הקטנה ליד אלפי גברים שנמצאו תחת אותה קורת גג איתי.

"יפה." אנטוניו אומר כשבלה עומדת מולו.

פאולו סימן לי עם ראשו לבוא איתו והלכתי לצידו.

"את בסדר?" פאולו שואל בטון דואג שהיינו רחוקים מהזוג המאושר.

"אני.." אני לא יודעת מה לענות , אבל שנינו יודעים שהשאלה שלו היא שאלה רטורית.
הוא ידע שאני לא בסדר.

אני בטוחה שהוא גם יכול להרגיש את הפחד שנטף ממני.

"למה באת?" פאולו שואל.

"החברה הכי טובה שלי חוגגת את מסיבת האירוסין שלה , אני צריכה להיות פה בשבילה." אני אומרת.

"הבריאות שלך לא פחות חשובה ממסיבה מזדיינת , אני בטוח שבלה הייתה מבינה אותך." פאולו אומר.
בלה לא רצתה שאבוא. היא מרגישה שקשה לי להיות קרובה לגברים שאני לא מכירה. במשך כל היום היא אמרה לי שאני יכולה לוותר ושאני לא חייבת להיות פה.
אבל לא רציתי לוותר. רציתי להיות לצידה.
גם את החתונה שלה אני לא אפספס רק בגלל הפחד שיש לי ליד גברים.

"אם יהיה לי קשה , אני אלך." אני אומרת.

"את מבטיחה שלא תהססי לפנות אליי?" פאולו שואל כשאנחנו צמודים לאחד השני.

"כן אני מבטיחה." אני אומרת ושוקעת בתוך עינייו האפורות.

"אני אנסה להיות לידך כמה שאוכל." פאולו אומר ואני מהנהנת.