פרק 32

463 51 80
                                    

פאולו ~

זה לא הגיוני.
אנג'לו מת. רצחו אותו בגלל שהוא הבן של אבא שלי.
אני מתכופף ומרים את הטלפון.

"אתה.. פה?" סרינה שואלת בהיסוס.

"אני לא יודע מי זה אנג'לו סלבטורה שאת מדברת עליו. אבל אנג'לו סלבטורה שאני הכרתי מת." אני אומר.

"אדוני , לפניי 7 וחצי שנים הכניסו אותו לבית החולים הפסיכיאטרי.." סברינה אומרת בהיסוס.

אני לא יודע אם להאמין או לא. כי הכל קרה באמת לפניי 7 וחצי שנים.
אבל מה אם זאת מתיחה?

"אני לא יודע על מה את מדברת. שיהיה לך המשך יום נעים." אני אומר ומנתק את השיחה.

לאחר חצי שעה בלה ואנטוניו חזרו כשריו כבר אחריי מקלחת.

"תודה , פאולו." בלה אומרת בחיוך ואני מחייך בחזרה.

"בכיף , בל." אני אומר.

"איך הוא היה?" בלה שואלת.

"הוא היה בסדר גמור. הוא כבר אחריי מקלחת." אני אומר ובלה מהנהנת.

"אם לא אכפת לכם אני כבר צריך לחזור." אני אומר.

"כן , כמובן." בלה אומרת ולוקחת מהידיים שלי את ריו.

"התגעגעת לאמא?" בלה שואלת בחיוך ומנשקת את בנה.

"לילה טוב פאולו." אנטוניו ובלה אומרים ביחד ועולים לחדר שלהם.
אני יוצא מהבית שלהם ונכנס לאוטו שלי ונוסע לכיוון הבית שלי.

כשאני מגיע כל מה שאני רוצה זה רק לשטוף מעצמי את היום הזה ולחבק את תרזה עד שאני נרדם כשהיא תחת זרועותיי.

שאני נכנס אני שומע דיבורים מהסלון.

"התגעגעתי , לא ראיתי אותך כל היום." שמעתי את קולה של תרזה מכיוון הסלון.
אני בא לענות אבל אני רואה אותו מתחבקת עם בחור בלונדיני.

"תרזה? מי זה?" אני שואל בתקיפות.
תרזה מרימה את מבטי אלי ואז שנית לבחור שהיא מחובקת איתו.
תרזה מתנתקת מהחיבוק וזזה.

"אתם... דומים..." תרזה אומרת בהיסוס.

"זה לא יכול להיות..." תרזה אומרת. הבחור הסתובב והסתכל עליי.

"אנג'לו.." אני אומר ברגע שאני מצליח להוציא מילה מהפה שלי.

"פאולו." אנג'לו אומר וזעם נטף מקולו.

"זה לא הגיוני.." אני אומר.
אף פעם לא הרגשתי כזה חסר ביטחון כלפיי משהו.
אף פעם לא הרגשתי כמו מישהו שאיבד הרגע מישהו ופתאום אתה רואה שזה לא נכון בכלל.
לא ידעתי איך אני אמור להגיב על הסיטואציה הזאת. אבל ממבט אחד שבאנג'לו , זה נראה שהוא רק חיכה לרגע הזה כל חייו.

"אנג'לו.." קול נשי נשמע מאחוריי.
אני מסתובב ואני רואה מישהי נמוכה מטר 60 עם שיער שחור כפחם ועינייה כחולות עם נגיעות של אפור.

אהבה מרפאת {2}Where stories live. Discover now