פרק 10

448 56 113
                                    

{הספר יכיל TW}

תרזה ~

"המנהל אמר לי שלא היית אתמול בבית הספר" אבא שלי אומר.
ישבתי בשולחן ואכלתי את ארוחת הבוקר שלי.

"לא הצלחתי לצאת מהמכונית" אני אומרת בחוסר חשק.

"היום אני מוריד אותך בבית הספר" אבא שלי אומר וזעם התפשט בתוכי.

"למה עד כדי כך זה חשוב לך?" אני שואלת בעצבים.

"כי אני לא רוצה שתגדלי את הילדים שלך בשכונה כזאתי! אני רוצה שתצליחי בחיים!" אבא שלי אומר ומרים את קולו.

"אף פעם לא השקעתי בלימודים אז למה שאתחיל עכשיו?" אני שואלת.

"שבלה תעזור לך לעבור את הבגרויות שלך" אבא שלי אומר ומתעלם מדבריי.

"תתארגני אנחנו עוד מעט יוצאים" אבא שלי אומר ואני קמה והולכת לחדר שלי וטורקת את הדלת בעצבים.

"אתה קשה איתה" אמא שלי אומרת בעצבים.

"החיים צריכים להמשיך , היא לא יכולה להיתקע בעצב כל החיים" אבא שלי אומר.

אני מתאפרת ומסדרת את השיער שלי.

"אנחנו בתור ההורים שלה צריכים להיות שם בשבילה לא להפך" אמא שלי מתווכחת.

לקחתי את האוזניות שלי והרכבתי אותם על האוזניים שלי.
הפעלתי את המוזיקה והגברתי על העוצמה הכי גבוהה.

אבא שלי פותח את הדלת שלי.
יצאתי מהחדר בחוסר רצון ונכנסתי לאוטו וחיכיתי לאבא שלי.

אבא שלי מוריד לי אוזנייה אחת אבל מבטי הופנה לכביש.

"תרזה זה בשביל העתיד שלך" אבא שלי אומר.

"אין לי עתיד אבא" אני אומרת.

"לכל אחד יש" אבא שלי אומר והתחיל בנסיעה.

החלטתי לשתוק.

כשהגעתי לבית הספר יצאתי מהאוטו וראיתי שאבא שלי חיכה לראות עד שאני נכנסת לתוך המבנה.
קושי נשימה התחיל לתקוף אותי.
הרגשתי שכל צעד שלקחתי היה קשה.

נכנסתי לתוך המבנה והרגשתי את כל העיניים עליי.

נכנסתי לשירותים ונשענתי על הכיור.

"תרזה הכל בסדר? למה לא באת לפה חודש וחצי?" ילדה מהכיתה שאלה אותי.

"לקחתי קשה את העובדה שבלה עברה בית ספר" אני משקרת ומחייכת חיוך מאולץ.

"נחמד לראות אותך שוב" היא אומרת ואני מחייכת חיוך מאולץ.

יצאתי מהשירותים והלכתי ללוקר שלי והוצאתי את הספרים שלא באמת יעזרו לי.

יד גברית הונחה על הכתף שלי וקפאתי במקום.

"אמרו לי שראו אותך פה , לא ידעתי אם להאמין או לא" סבסטיאן אומר לי בלחישה.
אבל כל מה שרק רציתי זה שהוא יוריד את היד שלו ממני.

אהבה מרפאת {2}Where stories live. Discover now