Breaking point [niall horan]

chapter 6

אין מטרה לפרק זה...
נקודת מבט ריה

שמעתי את צעדיו מתרחקים במסדרון. השקט שהשתרר אחריו נתן לי את האישור שהייתי צריכה, האישור להתפרק. גופי החליק במורד הקיר, יחד עם נפילתי על הרצפה נפלו חלקיקי קילוף של צבע הקיר שמאחוריי.

ישבתי על הרצפה המלוכלכת מאבק ושאריות צבע אך זה לא הפריע לי למרות שאוויר החדר היה מלא באבק חונק. מילותיו של נייל חנקו אותי יותר, הסתובבו בראשי שוב ושוב כמו תקליט שבור,
״אם לא אני, אז אף אחד לא יגע בך, אף אחד לא ירצה ילדונת פטתית, בכיינית, שמחפשת תשומת לב מכולם״.

דבר אחר לא עלה בראשי, מחשבה אחרת לא חלפה שם, שום דבר לא הניח חוצץ ביני לבין המחשבות הנוראיות שעברו בראשי ולאחר מכן השנאה הבלתי אפשרית שהייתה מופנית במשך זמן ארוך אל נייל התהפכה באחת, והופנתה הישר עליי.

הנשימה שלי הפכה לקשה, גופי בער כולו בחום בלתי נסבל ושנאתי הכול. את חיי ואת נייל על שהפך אותם לבלתי אפשריים ואת עצמי, את חיוכיי השיקריים, את השוני שלי, את כך שלא החזרתי לו, את כך ששפתי נגעו בשלו, את כך שידו נגעה בי.

הרגשתי מלוכלכת, מגעילה ודוחה, והוא צדק. הבנתי מאוחר מידי אף אחד באמת לא יהיה מסוגל לגעת בי. אף אחד!